שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 3 שנים. ראשון, 31 ביולי 2016, בשעה 00:52

 

 

היא שואלת אותי שאלות קשות. נוקבות.היא לא אמורה לשאול אותי בכלל שאלות. נקודה. בטח שלא נוקבות. המצלמה מולי קולטת כל ניואנס בפַנים שלי. ואני מודעת לזה. אני מנסה לא לנשוך את הבפנים של השפתיים ועונה על שאלה שלא נשאלה. משהו רוטט בקדימה של המכנס ואני מבינה שקיבלתי הפוגה בלתי מתוכננת. מבורכת.

אני מוציאה את הנייד מהכיס ואומרת להיא בפנים חתומות שיש לי בעיה שמחייבת פתרון. היא תמתין. היא חייבת להמתין. ליל חמישי האחרון הביא איתו בעיות לא צפויות. והריקושטים מתחילים לנשור. היה כמעט שקט של כמעט כמה שעות אחרי חצות כשל' הפציעה בלי תכנון. ועל רקע של גלים חזקים וצעקות עמומות של שיכורים היא מצליחה לדמוע. בדיוק בגלל כל הסיבות הנכונות.

אני חוזרת אל ההווה ואל ההיא שבסך הכל אמורה לנסות למפות חלקים ממני, בעיקר חיצוניים. היא כמו לא מקשיבה והאוזניים שלה דרוכות. אני מבינה שאין לי עניין לכסות שום דבר.

"בטח שאני לא אהיה ברורה" אני מטיחה בה. היא משתתקת. אני מציעה לה יום אחר להמשיך. בלית ברירה היא מסכימה. אני יודעת שהשאלות שלה יהדהדו בי מספיק זמן כדי למצוא פתרון. ולא בשביל תשובות.

בשביל חיים. בעיקר.

 

 

ל' נכנסה לחיים שלי בהפתעה גמורה. היו רגעים שקראתי לה מתנה. כבר במילים הראשונות שהחלפתי איתה הבנתי שיש מתנות שלא מגיעות עם פתק החלפה. וטוב שככה. כבר אין משמעות לסממנים חיצוניים כשכל הביפנוכו עולה על גדותיו.

אני רעבה אליה.

קצת אחרי שאיחרתי כהוגן למסיבת יום הולדת של נסיכת הלילה האהובה, היא תייעץ לי על סיגריה באוויר ירושלמי קריר לתת ללב קצת לנוח. אני מסכימה איתה. באותו הרגע.  ורק. כי עד של' חוזרת לשבש לילה שאמור להיות רגוע. אני כבר יודעת איך זה הולך להיגמר. היא תהיה פעורה בין הידיים שלי, כשכל ביס ממני בה ישאיר מרווח נשימה לעוד כמה ימים. היא תהיה בדיוק ההפך ממה שהיא הייתה בשיחה הראשונה. היא תתחנן לכאוב אותי. תתחנן. היא תבקש בקול נמוך מדי שאני אשאיר אותי עליה. היא תבקש לחזור חזרה לחיים שלה עם זכרונות שצרובים היטב על העור שלה.

אני גם אשאיר אותה ככה. מדממת גם מבפנים.

 

ואז, אני בטח אבין בחיוך מרוח אוזן לאוזן שיש פעמים בחיים שאושר הוא מעבר למילים.

 

 

 

 

נשים, הו נשים.

***

 

 

#לקח_להמשך_החיים : אל תכניסי ווניליים לחיים של כאב. העונג ביכולת שלהם לכאוב אותך הוא עצום מדי.

 

שיהיה שבוע מענג.

ממש.

 

 

 

סנופי השלישי​(אחר) - את עוצמתית.
חיבוק ענק }{
לפני 3 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - ♥ }{
לפני 3 שנים
Nֹ A1980 - את כותבת מופלא.
כשמקבלים מתנה עדיף לשמור אותה חזק בשתי הידיים. לא סתם מקבלים מתנות בימנו(:
לפני 3 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - לא. אין סתם במתנות. ומי כמוני יודעת..

ותודה :)
לפני 3 שנים
נסיכת הלילה​(שולטת) - מתי שהוא נסיכת הלילה האהובה תקבל הסברים ????
לפני 3 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - כן. תכף ממש.
ואהובה ככ.
}}{{
לפני 3 שנים
תפוח אדמה חרוך​(נשלט) - וואו ווואו וואו ריך התגעגעתי לכתיבה...
"היא תתחנן לכאוב אותי" זה כלכך יפה.
לפני 3 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - :) חרוכי }{
לפני 3 שנים
סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - זה פשוט מקסים כל כך
האיך והמה שכתבת
צריכה לקרוא שוב כדי להכיל
:)
לפני 3 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה יקרה אחת }{

לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י