ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר 101

מקום של פחד ומסתורין. כאן אחשוף לאט לאט את הצד האפל של מוחי.
אל תשנאו את השחקן, תשנאו את המשחק.
לפני 11 שנים. 22 ביוני 2012 בשעה 20:35

בכותבי את הפוסט הזה אני מבטיח לעצמי שאת הבאים אחריו אני אקדיש לבנות שאני אוהב. ולמזלי יש לי הרבה יותר לומר עליהן
מאשר על אלו שיבאו עכשיו. אבל את הכעס שלי על אלו אני לא רוצה לשמור בבטן.

לצערי הרב עדיין יוצא לי להתיקל בהן מפעם לפעם. אפילו כאן במחוזותינו. אני אדגיש שבניגוד לדעה הרווחת הן מעטות.
אז נניח עכשיו שיצאתי לי לבר עם חברים והופ צצה לי אחת כזו מול העניים, מחייכת את החיוך הערמומי שלה. למה הן תמיד נראות
כל כך טוב? אני שואל את עצמי. אז כדי לחסוך ממכם את הטרחה אני אוריד את כל המניפולטיביות שיש בשיחה איתן ואחשוף מה באמת עובר בראש של כל אחד מהצדדים:

אני: "היי :), אני כבר 10 דקות לא מצליח להסתכל על שום דבר חוץ מעלייך. מי את?" היא מחייכת וקצת המומה
אני: "אני רועי.... בלה בלה בלה"
היא: "תשמע רועי אתה ממש מקסים, אבל אתה רואה אותו שם" מצביעה על בחור בקצה השני של הבר. "הוא מוכן לקנות לי כל מה שאני אבקש בשביל הכוס שלי. ואתה רואה אותו" מצביעה על בחור אחר. "הוא מוכן לקחת אותי לדיסנילנד בשביל הכוס שלי. אז מה אתה מוכן להציע לי?"
אני: "אני מציע לך טיפ קטן: עדיף שכבר תיהי זונה. זונה לפחות מרוויחה את הכסף שלה ביושר (עד כמה שניתן לומר). זונה לא אובדת על אנשים, ועושה את עצמה כאילו מעוניינת כדי להשיג מה שהיא רוצה. אז אם הכוס שלך זה הדבר היחיד שיש לך ששווה משהו, עדיף שכבר תיהי זונה"

הלוואי ובאמת יכולתי פשוט לומר להן את זה ככה. מילה במילה. לצערי אני יודע שזה לעולם לא יקרה כי אני פשוט לא בן אדם כזה.
כל הכעס יצא החוצה בשלום :)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י