צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר 101

מקום של פחד ומסתורין. כאן אחשוף לאט לאט את הצד האפל של מוחי.
אל תשנאו את השחקן, תשנאו את המשחק.
לפני 11 שנים. 1 באפריל 2013 בשעה 18:43

אני עומד מולה ברחוב. 

בחורה שאיני מכיר ומעולם לא ראיתי.

אני רק יודע שהיא יפה באופן מדהים. היא גם בטוחה בעצמה.

כל מחשבה אחרת פשוט נמחקה מראשי באותו הרגע.

אני מתחיל לצעוד לכיוונה. הצעדים שלי גדולים אבל איטיים. 

כל צעד שאני עושה מרגיש לי כמו נצח.

כל הזמן אני מביט ישר בעיינה, לא מסיר מבט.

אני קולט שהיא עושה את אותו הדבר.

את ההבעה שעל פניה אני לא מסוגל לקרוא. 

היא קפואה במקום.

בסוף אני מגיע אליה

אני מושיט את יד ימין ומניח אותה על כתף ימין שלה. היא עדיין מביטה לי בעניים.

לא מזיזה את הראש סנתימטר

הראש שלי הולך  מתקרב... רק עוד קצת... ו... בום!

סתירה מצלצלת חטפתי!!

"מה את עושה אדיוט?! 

אני פוקח את העניים והיא מסתכלת עליי במבט מרושע. 

"ככה לימדו אותך להתייחס לאישה??!"

אני משותק

היא מרימה את הרגל ודורכת עם נעל הקב שלה בדיוק במקום שבו נמצא איבר המין הזקור שלי. 

"אתה הולך ללמוד עכשיו שיעור בנימוסים חצוף!"

ואז אני רואה מה מבצבץ מתוך תיק העור שהיה על כתפה: שוט וכמה חבלים.

מאותו הרגע כבר ידעתי מה מצפה לי


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י