פרגמנטים

הוא סיים את חתיכות הבשר האחרונות מן הצלחת בחופזה. "כעת עליי ללכת" אמר, והניח את הצלחת על השולחן והחל לקום מכסאו.היא קמה יחד איתו והתקרבה אליו. "למה חייב אתה ללכת? לא תוכל להשאר עימי עוד כמה רגעים? נעים לי בחברתך" אמרה וניסתה ללטף את שערות ראשו, ואילו הוא סובב אליה את גבו וכבר שם את כובעו לראשו כאומר ללכת. "מצטער, אני פשוט לא יכול". היא חייכה אליו וידעה שלא תראה אותו יותר שוב לעולם.
הוא מיהר אל דלת הכניסה והביט בה בחיפזון ואמר "אכתוב לך". היא הינהנה וחייכה חיוך קטן "כן, בוודאי, תכתוב לי, זה ישמח אותי עד מאוד".