פרגמנטים

בכל פעם זה היה בדיוק אותו הדבר, כמו מחזה שנכתב שוב ושוב, שרק המילים משתנות במקומות מסויימים, ובכל מקום בפונקטואציה אחרת.
בכל פעם, במפגש עם טעם גופה, הם היו מתמכרים באופן מיידי, כאילו אחד ממרכיביו של הטעם היה אופיום.
היא כבר ידעה בדיוק מתי המבט המזוגג יופיע, לאחר שצללו אל בין ירכיה. היא יכלה כבר לנחש את המשפטים המדוייקים שיופיעו במכתבי האהבה, וכעבור כמה זמן בדיוק יגיע זר הפרחים הגדול.
היא גם יכלה לדעת כיצד כל זה ייגמר, תמיד באותו האופן, כמו סיומו ההכרחי של מחזה שנכתב שוב ושוב.
את המבט המזוגג,מלא התשוקה החליפה לאות,
לאות שהפכה לחוסר עיניין,
חוסר עיניין שהפך לזלזול,
זלזול שהפך לבוז.