פרגמנטים

בתחילה לא הבינה איזה מזל נפל בחלקה להיות מזכירתו, אך ככל שנקף הזמן לא יכלה אלא לגלות שמדובר באדם גדול, יחיד בדורו, אדם בשיעור קומה כזה שאפילו זיכרונותיה שלה, מימיה כמזכירתו, אפילו הם עצמם, אם יפורסמו כספר לאחר מותו, יזכו אותה ואת יורשיה בממון רב. ייסורי מצפון נקפו אותה על מחשבות אלו, אם כי היה זה בלתי נמנע שמדובר באדם יחיד מסוגו שכזה, ולא חלילה שייחלה כבר למותו בטרם עת, כדי שאז תוכל להוציא לאור את יומניה המפורטים אותם ניהלה בקפדנות מאז שהבינה בצורה וודאית שמדובר באיש שישאיר את חותמו על ההיסטוריה, ללא ספק. יומנים אלו אחרי שיוקבצו לספר לאחר מותו, ייהפכו מייד לרב מכר, במיוחד אם יהיה זה על רקע מותו הפתאומי בתאונת דרכים או בשבץ, שהרי כולם ירצו להכיר את כל צדדיו של אותו איש דגול שמת כך באופן פתאומי.
היא ניסתה לסלק מחשבות אלו מליבה, אך הם התגנבו לשם בעל כורחה, ולכן הייתה חייבת לשכנע עצמה שאולי מוטב כך, שהרי מותו הפתאומי יזכה אותו אף לתהילת עולם גדולה יותר מאשר אם יאריך ימים שהרי אז זקנתו יכולה לבייש את נעוריו, ואולי אף אם יטול את נפשו, מכיוון שיבין שכבר לא יוכל לטפס לפיסגה גבוהה יותר מאשר אליה הגיע, והדבר יהפוך את כל העניין לאף הירואי יותר, ולכן, מוטב שהיא, כמזכירתו הנאמנה, תטפל בכל הפרטים עד לאחרון שבהם, כמו שנהגה לעשות תמיד, בחייו, וכעת גם במותו.