פרגמנטים

ובסוף הוא נצלב כאחרון הגנבים. תקוות רבות תלינו בו, חשבנו שהוא יביא עימו יום חדש, אבל ככל שנקפו השעות, הבנו שנס לא יקרה. הקלגס הרומאי דקר בצלעותיו לראות אם החזיר נשמתו לבורא, זה אותו אחד אשר הוא מייחס עצמו להיות בנו. הבלים. נפח את נשמתו כמו שאר האדם. לא פחות ולא יותר. עוד בקשנו מהקלגסים שיורידו את גופתו, שנוכל להביאה לקבורה, שאוכלי הנבלות לא יעשו בה שמות, אבל הם רק צחקו לנו, ובעודם צוחקים, התיישב עיט על הצלב ובצעדים מדודים התקרב אל פניו של זה והחל מנקר בעינו. שבנו כולנו לביתנו, מאוכזבים שהנה אין משיח ואין גאולה. סתם היה זה עוד תמהוני. הבטחנו לעצמנו שלא נוסיף עוד ונדבר עליו, כמו כל זה לא קרה מעולם.