פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

רק רציתי שהיא תדע את הערכתי אליה.
לא הרבה יודעים, אבל היא קצת יותר גדולה מבדרך כלל, והיא יודעת להתקפל לשניים, שזה ערך מוסף גנטי מאוד משעשע במסיבות. כנראה שלא.
יש לנו קשר טוב, היא יודעת להתאים את עצמה אלי ולסיטואציה שבה אני נמצא.
היא גם יודעת לעשות גלים כאלה, ופרח, וגם את המכונית של באטמן וגם את באטמן.
סתם, היא לא יודעת לעשות פרח.
אבל... היא מאוד אוהבת להציק לך, רק כדי להיקבר לך בתוך הצוואר אחר כך עד שאת צוחקת, גונחת, שוכחת שכעסת עליה. מבליגה לה.
או שאת לא מבליגה, ואז תהיה לה תכנית ב'.
היא לפעמים ממש מצליחה לעצבן אותך, ואז ממש מתאמצת להתפייס איתך.
לפעמים היא לא יודעת מה לעשות.
לפעמים היא בוחרת לשתוק, כי קשה לה לתרגם את כל מה שאני מנסה להעביר לה.
כי זה קשה לה, וגם היא לא כל כך מרוכזת ממילא.
היא תלמידה חרוצה. היא לומדת בהתלהבות את הגוף שלך, את התזוזה שלו.
כשהיא מתקרבת אליו היא מתקשה ומתרכזת בחיכוך הלח שהיא יוצרת איתו, ולא חוסכת מעצמה את הטעם שלך, מתענגת עליו.
היא הראשונה שיודעת מה אני חושב לפני שהיא מתרגמת אותו למילים, ובדרך כלל אני יכול לסמוך עליה.
היא בדרך כלל עושה עבודה מצויינת, באמת, אני באמת חושב שהיא מתרגמת את מי שאני בצורה מושלמת.
אבל איתך לפעמים היא מאבדת מהריכוז שלה, נהיית כבדה, העיניים יורדות למטה והיא שוכחת כל מה שהיא יודעת.
אבל אני ממש לא כועס, אני מבין אותה. כמו שאמרתי, יש לנו קשר טוב והדדי ואני כאן כדי לתמוך.
גם לי קשה להכיל את כל מה שהיא מנסה להעביר בכישלון רב. אבל אני אוהב אותה למרות הכל.
אני חייב לה הרבה, ללשון הזאת, שהיא גם שותפה נאמנה וגם חברה שמבינה אותי.
וגם הנייר טואלט שלך.