מחשבותיה של אלילה :)

שקרנים

קרה לי מקרה השבוע,

באמת שלא חשבתי שייגע בי ככה

אבל מסתבר שיש דברים בלתי נמנעים.

דיברתי עם מישהו בצאט,

לא יודעת אם אתה קורא את זה אבל כמובן שלא אחשוף כלום.

דיברנו והיה ממש כייף, זרם לי ממש.

עברנו לטלפון לאחר התעקשות קלה מצידו

ובזכות אפליקציית זיהוי שיחות שיש לי,

גיליתי שהשם שלו שונה לחלוטין ממה שהוא אמר לי.

הוא טען שהוא לא סומך ונפגע מספיק פעמים.

אבל לתת טלפון ולהתקשר מטלפון גלוי זה בסדר..?

לבקש מידע אישי זה בסדר.

אבל לתת שם פרטי זה לא?!

שם פרטי זה מידע כל כך שולי,

שעצם השקר הזה פשוט הטריף אותי.

כמה אדם מסוגל לשמור לעצמו?!

לשקר,

לרמות.

ממספר טלפון אני יכולה לגלום איפה הוא גר בין אם הוא רוצה ובין אם לא,

אז למה להגיד לי שם שונה..?

גם ככה הכל פה חסוי,

איך אתם רוצים ליצור פה הכרות אמיתית אם אפילו השם שאתם נותנים לא נכון??

אני ממש נפגעתי,

כאילו דמיינתי לעצמי שבגלל שהחלטתי ללכת עד הסוף עם ההחלטה שלי למצוא קשר רציני,

החלטתי שכולם יהיו אמינים כמוני.

בגלל שהחלטתי לסמוך עליכם,

לא ציפיתי שיהיו כאלה שלא יהיו ראויים לאמון שלי.

מצד אחד אני מבינה את המקום שממנו הוא בא,

הוא גם שלח לי הודעה אחר כך עם הסבר שאני מאוד מעריכה.

מבינה את החשש, את הפחד, הגילוי של הסביבה.

אבל, אלף אלפי הבדלות ולא באמת משווה, רק לשם הדמיון,

זה כמו לדבר עם אדם שהוא בארון ולא רוצה להחשף.

אני חושבת שבגלל ששמתי את עצמי במקום כל כך פתוח ופגיע

נפגעתי ברמה שבה נפגעתי.

בגלל שהמילים שלי בתקופה האחרונה כל כך ישירות,

המילים שלי כל כך אמיתיות,

אני לא חוסכת בהן, אומרת את כל (רוב) מה שעל ליבי,

הייתה בי ציפייה שזה יוחזר אלי.

קצת נאיבי כשאני חושבת על זה.

ושוב, לא שופכת על אותו בחור את העצבים שלי,

זו לא אשמתו. אני פשוט מצפה ליותר מידי כנראה..

לא יודעת כבר..

ו...היפוך של 180, צריכה ללמוד ומה עושה במקום..?

כותבת פוסט. יפה. יפה לי.

המבחן שלי מחר ויש מלא מלא חומר, אבל אני פה..