סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולמה של בל

הגיגים ורגעים מן החיים
לפני 18 שנים. 8 במרץ 2006 בשעה 16:19

ואני אוהבת להיות אישה
להיות חזקה ובוטחת
להיות חופשיה לעשות הכל
אפילו לשעבד את עצמי

אני אוהת להיות אישה חזקה,
להיות יפה, מינית ויצרית

והיום אני מודה לכל אישה
שנלחמה למען כל מה שיש לי
אין ספור אפשריות
להיות האישה שאבחר להיות

לפני 18 שנים. 1 במרץ 2006 בשעה 9:07

אז הגעתי לעולם הזה והכל מלא בקסם שקלטתי מי אני וגיליתי מי תמיד הייתי. הגעתי וזה הצית את תשוקותיי לאש שלא נכבת והיה מגרה ומשעשע והכי לגיטימי שבעולם וכל כך רציתי לעשות פשוט כל מה שאדוני רצה. בפעם הראשונה, שקפצתי למים העמוקים...

מאז עברו הרבה התרשויות וכל מיני זמנים והעולם הקסום הזה, הפך להיות עוד חלק שבי ואני עדיין לא יודעת להגיד שיש לי איזה סגנון בי די אס מי ...

בימים אלו אני מתהווה כמתחלפת וזה יהיה אני

לפני 18 שנים. 8 בדצמבר 2005 בשעה 18:38

הוא לא היה מגיע לבד לאור הזרקורים, אני הבאתי אותו לשם.
הכרתי אותו אז 12 שעות בדיוק, לא מבינה מה גרם לי להמר עליו.
אבל זה היה ההימור הכי טוב בחיי, להציע את הילד הזה לתפקיד.
השבוע צפיתי בן, כיצד בשבילו, אנשים בכירים זזים ומזיזים דברים.

"כולם אוהבים אותך" אני אומרת לו בחיבה: "זה בגלל שאתה כזה נחנך"
"אותך לא כולם אוהבים" הוא עונה לי "את פילפל, לפעמים זה חריף לאנשים"

הסתכלתי עליו וידעתי שכולם לא חשובים לי, מה שחשוב זה הוא, הקשר שלנו.
אני אוהבת אותו נורא, הוא מרגש ומרגיע אותי. גם הוא אוהב אותי, מעריץ אותי.
וכבר עברו כמה שנים, נדמה לי, מאותו היום, הגורלי בחיינו, עדיין מרגישי ביחד.
וזה כבר מזמן, לא בגלל איטרס מקצועי או הימור על העתיד, זה כי פשוט אוהבים.

אני נזכרת בכל הדברים שעשיתי בשבילו וכמה זה היה שווה, כל מעשה.

לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 19:52

אתם יודעים איך זה שמדברים עליכם מאחורי הגב, כל מיני דברים ואתם לא יודעים למה
מנתחים את האישיות שלכם ונותנים לכם ציונים, אנשים שלא החלפתם איתם יותר מ 2 מילים
זה כבר לא משנה מה תגידו או תעשו, הכל יתפרש בתוך הקונטקסט של מה שאמרו
זה מתגלגל מאדם לאדם מאחד לשני ופתאום זה ידוע לכל מי שתפגשו, יש לכם דימוי
בהתחלה אתם רק מרגישים שההתנהגות אליכם השתנתה ואתם לא ממש מבינים למה זה
ואתם לא מבינים איך זה שפתאום אין לאף אחד נושא אחר לשיחה חוץ ממכם

הרבה אנשים נתקלו בזה, כאן, בשמועות, מדברים, מרכלים , מישהו טוען שמכיר אתכם

לי זה קורה במקום אחר ואני לא שמתי לב איך ואיפה זה התחיל ומתי זה תפס תאוצה
אבל פתאום התחילו לגשת אלי, להציע לי דברים, להזמין אותי ולצפות ממני למשהו
ואז אני מגלה שאמרו עלי "אישה איכותית", "בעלת יכולת מדהימה להוציא דברים מהכח אל הפועל"

ופתאום אני מתגלגלת מצחוק, איזה קסם שזה עובד גם לטובה, העניין הזה, שמועות

לפני 18 שנים. 3 בדצמבר 2005 בשעה 8:48

אמא שלי מתחילה לעבוד שוב, אחרי 32 שנה
היא הודתה לי, על האמון שלי בה, על הפרגון.
ואני גאה בה כל כך ופתאום גאה גם בעצמי.

לפעמים אני כל כך כועסת עליה, נמאס לי מכל זה
לא רוצה להיות הבוגרת, מספיק עם היפוך התפקידים.

אבל היום זה כיף, לראות כמה היא התקדמה.
היא מסיימת תהליך טיפולי ארוך ונוקב שעברה ביוזמתי,
היא התמודדה עם עצמה, היא משנה את חייה,
היום אני פשוט כל כך גאה בה, כל כך גאה בעצמי.

לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 7:30

בניגוד לכל העצות של החכמים, אני כותבת כאן
אני יודעת שהם צודקים, אבל אני צריכה לסלול את דרכי
אני כזאת, תמיד הייתי ותמיד אהיה, אחת שסוללת את דרכה

אני רוצה להתחיל להתערבב בין אנשים,
לבד, אבל תמיד מוקפת אנשים, חיוכים, דעות, אנרגיות
הציעו לי לכתוב במקום אחר, אבל אני רוצוה מקום מוכר

מי שמכיר אותי, יודע עלי הרבה ולא יודע עליי כלום
מי שלא, יכול להכיר אותי, מהתחלה, בין המילים