אי(נ)שם

יש לפעמים ימים כאלה. אני יודעת שזה לא שלי, אבל מרגישה את זה. אנרגיה דחוסה כזאת באוויר. כמו לנסות לזוז בתוך ג'לי. חונק משהו. זה מחמיר כבר איזה יומיים. מגיע עם עייפות כזאת. אני עוד לא גירדתי את עצמי מהמיטה וכבר צריכה לצאת לעבודה 🙈 

המוזיקה עוזרת. המשימות שהצטברו - פחות. לא מסוגלת כל כך לדבר עם אנשים. קצת מרגישה שעדיף שלא. שיעברו הימים האלה קודם. ושיעבור הסופ"ש וההגשות יהיו מאחוריי וארגיש שאני נושמת קצת שוב.

אומרת לו שישים פרק בנטפליקס והולכת לישון.

Aftercare- same but naked 

בין לבין - מבחן נשימה במאמץ.

גריאטריה זה פה.

שבת שלום ❤️

לא יודעת את מה אני אוהבת יותר..

המחטב על התחת או הסימנים על כל שאר הגוף 😍

כשזה גורם לי לרקוד בין הסטים בחדר כושר 😝

אינטואיציות שקשה להסביר, שגם אם אני מתנגדת להן בסוף, לרוב, מתגשמות. 

רגישות לאנרגיה שהיא לא שלי. לפעמים גם שלי, אבל יותר כזו שאני מושפעת ממנה. וכל פעם כזו שמרגישה איזשהו שיפט אנרגטי לא ברור, נחשפת לפוסט אסטרולוגי שמספר על שינוי מעניין בגרמי שמיים ותואם לחלוטין את התחושה שלי באותו יום. שאלו אותי איך לא למדתי אסטרולוגיה אם אני כל כך מודעת למה שקורה. עניתי שאני לא מודעת אלא מגלה בדיעבד. האם הייתי רוצה לדעת מראש? לא יודעת. לא בטוח. לא הייתי רוצה שזה יישב לי במודע/תת מודע ו"יכתיב" לי תחושות או התנהגויות. יש משהו קסום בלהרגיש את הדברים בלי לדעת מה גורם להם ולגלות אחר כך. משהו מיוחד ברגישות הזאת, שאולי דווקא לדעת עלול להעלים אותה. 

פתיחות בטארוט שמתארות מצבים ואנשים בצורה מדויקת להפליא. מצאתי שזה אחלה כלי הכוונה או הארה כשאני מבולבלת עם עצמי. 

יש בי חלק שרוצה להתנתק מהחיים ולברוח לאנשהו לחזק את היכולות האלה. אולי מתישהו, כשכסף וזמן לא יהיו אישיו. כשיהיה לי שקט נפשי וארגיש בטוחה מספיק להתנתק מהשגרה והמסגרות שיצרתי לי לייצב את עצמי אחרי תקופה של בלגאן שפירק אותי נפשית. 

יצרתי לעצמי מירוץ חיים לתקופה הקרובה שאני מסתכלת עליה כמדרגה בדרך לתקופה יותר טובה ונכונה ומאפשרת. עצירה הכרחית. מבאסת אותי לפעמים, אבל הכרחית. 

ולמה אני בכלל חושבת על זה על הבוקר? 

לרקוד באוטובוס - לגיטימי? 😝

כמעט בדיוק ככה 🔥

ושמישהו יגיד שה"מיסיונרי" הזה לא מחרמן רצח.. 

תמיד עובר לי בראש כמה שבשבילי מיסיונרי על צורותיו וזוויותיו זה פשוט חיבור. להיות בתנוחה הזאת בשבילי זה לרצות להיות מחוברת למי שמולי, לנשק אותו, לעטוף אותו עם הידיים והרגליים, להיות מחוברים בכמה שיותר נקודות ולהרגיש כמו גוף אחד. 

כשאני עם הגב למישהו יותר קל למחשבות שלי לנדוד. יותר קל למצוא את עצמי מפנטזת על גבר אחר. לא קרה לי הרבה בחיים אבל קרה. יותר קל לי להתעלם ממי ששם, ליהנות מהתחושה הפיזית אולי ומעבר לזה שלא יהיה לי אכפת. במצבים שבהם לא היה לי באמת חשק, זה היה פתרון טוב לזה שלא אצטרך להראות עניין שלא קיים. גם ככה אני שקטה, אז הייתי יכולה לקבל לתוכי גם בלי שנהניתי בצורה מיוחדת או גמרתי והגבר לא היה יודע שאני מחכה שיגמור כבר ויניח לי לנפשי. לפעמים אפילו מזייפת קולות הנאה כדי לעודד אותו ושיתקרב יותר לקצה. במיסיונרי אי אפשר. יהיה לי קשה להעמיד פנים. יהיה לי קשה להיות בזווית הזאת מול מישהו שאני לא מרגישה בנוח באמת באינטימיות מולו. 

משהו במרחב שלי השתנה בימים האחרונים. יש לי הרגשה מוזרה. או יותר נכון "חוסר הרגשה" מוזר. ואני סתם חופרת לי פה, נודדת במחשבות, כשאני במקומכם לא הייתי טורחת בכלל לקרוא אחרי הגיפים 😂 

לפעמים אני קוראת את תא וידויים, בד"כ פעם בתקופה ארוכה אז גוללת קצת, חושבת על כמה זו הייתה יכולה להיות אני שכתבה משהו מסוים או כמה דברים. שיכול להיות שמישהו שאני מכירה או הייתי בתקשורת איתו היה יכול לכתוב מילים בדיוק כאלה. 

כתבתי שם פעם אחת, לפני מעל שנה ולא הרגשתי צורך לחזור על "החוויה". לא חושבת שמישהו שהכרתי כתב שם אי פעם. 

בשבילי הוא פשוט מראה לי כמה כולנו כל כך דומים וחווים כל כך את אותם דברים. 

הייתה לי על זה שיחה עם חברה ששאלה אם אני חושבת ששני אנשים דומים. אמרתי לה שלא נראה לי, אבל החוויות מהם דומות ולכן ככה זה מרגיש. אז גם שם, בתא וידויים, האנשים שונים, החוויות של כולנו דומות*.

*מסתייגת עם האמירה שתמיד יהיו חריגים/ות ויוצאים מן הכלל, או באופן כללי "שוליים". 

שוכבים על הצד, פנים אל פנים, צמודים. לנשק אותך. לנשק מלא בלי להפסיק והידיים מלטפות אותך.
להרגיש את היד שלך בין הרגליים שלי. מלטפת. מעוררת. חוקרת. אצבע בפנים ועוד אחת. להתפתל צמודה אליך. רגל אחת מעל האגן שלך והגוף צמוד. להיאנח לתוך הנשיקה שלך. לגנוח כשאתה מוסיף עוד אצבע. להתפתל מהיד שלך. להרגיש שאתה מפעיל אותי מבפנים, מנגן על הקולות שיוצאים ממני. נהנה מהמקום שבו אני מתמוססת ונעלמת לתוך המגע שלך. כל החלקים שאני בידיים שלך.
אתה מסובב אותי ומחבק אותי עוטף. ידיים מעסות את החזה והשפתיים שלך משגעות אותי על הצוואר. הנשימות שלך. מחכה להרגיש את השיניים שלך בבשר שלי. הזין שלך מחליק לתוכי לאט. אתה נצמד אליי לתחת וזז בפנים ממשיך את העבודה של האצבעות, שעכשיו חונקות אותי באגרסיביות משתנה.
מתפתלת לך בידיים. מתחת לשפתיים. על הזין שעטוף בתוכי. מוצצת לך את האצבעות ומתמסטלת מהנוכחות שלך בשני חורים בו זמנית כשאתה תופס אותי חזק וחודר לתוכי עמוק.

לפעמים לא צריך בדסמ. רק להרגיש את הרצון והרעב לעוד.

שבוע מטורף. מרגישה שאני צריכה חופש שנה. 

הספק יפה.

גיליתי שאני רחוקה סה"כ 2 ק"ג מהמשקל שלי בתיכון, ו-5 ממשקל היעד שלי.

לחשוב על זה שלפני חצי שנה הייתי 9-10 ק''ג יותר. 

חזרתי לחדר כושר אחרי שעברה העייפות של פוסט-קורונה. 

לימודים.

תזונה.

עבודה.

ועכשיו.. יוצאת עם הזונעות שלי ❤️ 

מאחלת בילוי נעים לכל הבליינים ושבת שלום 🌷