אי(נ)שם

במצב אידיאלי הוא ניזון מהקושי שלך.

הוא מתקרב ואת נמסה. ברגע אחד הקרח בפנים הופך למים, כל הגוף שביומיום דרוך ומוקפד הופך לנהר נוזל מבפנים. 

במצב אידיאלי הקירבה שלו לאט לאט תתחיל לגרום לנהר הזה לגעוש, והוא ידע את זה ופשוט ישהה שם, ייתן לך לעבור את התהליך הזה בתוך עצמך ויחכה לרגע הנכון.

ואז המגע שלו ישרוף אותך. השפתיים, הידיים, הלשון. ופתאום את כבר לא נהר. את לבה גועשת ששורפת אותך מבפנים. שהטמפרטורה שלה עולה עם כל מגע קטן שלו.

במצב אידיאלי הוא ייקח את הזמן וייתן לך להישרף. לאט. ייגע בעדינות. נוגע לא נוגע. והמים של הנהר שהיית קודם ייצאו מהשפתיים, העליונות והתחתונות, אולי מהעיניים.

הוא ירגיש שקשה לך, שאת מאבדת שיווי משקל, שהנשימה שלך מהירה, שהמגע שלך השתנה, שאת חומר בידיים שלו. 

במצב אידיאלי הוא יבין מתי הגיע הרגע שאיבדת תקשורת לחלוטין עם העולם ואת גוש של תחושות ורגשות וזה הזמן לתפוס אותך. להעלות קצב. להעצים את המגע. לתת לך להרגיש את הנוכחות שלו בכל תא בגוף שלך.

ואז גם כאב וגם מגע נעים יהיו עונג מטורף. ואז תוכלי להגיע למקומות שלא חשבת שתגיעי אליהם - פיזית, רגשית, מנטלית. האורגזמה תהיה אחרת. העונג יהיה אחר. הנשיקות יהיו אחרות. הצורך של הגוף במגע ירגיש קיומי. 

במצב אידיאלי את תתפרקי לו בידיים והוא ייקח אותך הכי רחוק שאפשר, וההכי רחוק הזה יהיה רק רחוק יותר בכל פעם מחדש. הוא ירגיש אותך ואת האנרגיה שלך. הוא יהיה שם איתך לפרק, להתעלל ולתת לך ביטחון לשחרר הכל. 

ואת? יהיה לך קשה. תוך כדי, אחרי. ומענג. בטירוף. וממכר. את תרצי בכל רגע שיעצור כי זה יותר מדי אבל גם שלא יעצור אף פעם ושזה לא ייגמר. אחרי כל זה, יחזור בסוף הקרח. ולפעמים, הוא חוזר עבה וקפוא יותר ממה שהיה לפני. 

מכירים את זה שאתם מרגישים שמשהו היה ממש מזמן אבל בתכלס היה ממש לפני רגע?

נניח שממש מרגיש שיום ראשון היה לפני נצח והיום צריך להיות יום חמישי אבל בעצם רק התחיל שלישי? 

אבל ממש נהנית לשייף את עצמי עם סקוצ' ליפה* חדש 😍

*ליפה אולדסטייל. לא השיט הרכרוכי שמוכרים היום בפארמים.

זה אחד הנושאים הראשונים שהעליתי בטיפול. לא מספיק אבל יותר מדי. כל החיים. בכל התחומים. לפעמים תחושה פנימית ולפעמים מהעולם החיצון עליי. 

אני חושבת שהלא מספיק הצטמצם או נעלם או שהצלחתי לפתור אותו לפחות חלקית. אבל היותר מדי עדיין נוכח.

יותר מדי אכפת אז אני נשאבת עד שזה מכלה אותי - אני לא יודעת איפה הגבול שבו האכפתיות לאחר נגמרת והאכפתיות לעצמי צריכה להתחיל. יותר מדי משקיעה עד שזה פוגע בי - רואה את זה בעיקר בעבודה. יותר מדי מרגישה וזה מתבטא בכל כך הרבה דרכים.

והיום הכל התנקז לי ביחד - עבודה, לימודים, רגשות (+סוף ביוץ ומתי כבר יהיה אפשר בלי השפעות של הורמונים), השלכות של הדחיינות שגם היא נובעת מרגש. ראיתי הרצאה מרתקת על דחיינות מתישהו וכל כך התחברתי. זה לא שהמידע שם היה סנסציוני, אבל עצם זה שמישהו מצליח להסביר במילים את החוויה שלי כדחיינית ואת זה מול חוסר הבנה של הסביבה הלא-דחיינית איכשהו זה לפחות גורם להרגיש קצת פחות מקולקלת או תקולה. 

בד"כ כשאני מעלה פה שירים למילים יש משמעות בשבילי באותו זמן שהעליתי. הפעם לא. אבל הקול והמוזיקה כן איכשהו מרגיעים אותי. ומשום מה אחריו בא לי לינקין פארק. משהו במקצב של השירה. 

הייתי אמורה להעלות פה עכשיו תמונה בבגדים לערב נוסף בטאבו. אולי אם לא הייתי רגישה מדי זה היה קורה. הריב עם אבא מהבוקר לגבי היציאה הזאת העיק עליי ככל שזמן ההתארגנות התקרב והוציא לי את החשק לגמרי. במהלך היום הצטרפו לזה עוד דברים כמו עייפות. 

יצא שנתקעתי אצל ההורים הרבה יותר זמן ממה שתכננתי, וכדי להצליח להתאפס ולהתנהל נכון יש לי עוד איזה חודשיים בטוח. מרגישה הרבה פעמים כמו כישלון בהקשר הזה. סלחתי לעצמי על זה, אבל מתבאסת לא מעט. 

עד שכבר מתחילה טיפה יותר להיפתח ולחשוב שאולי זה לא כזה נורא עם ההורים, הם מצליחים להחזיר אותי אחורה ולהזכיר לי את הקשיים שלי איתם. עם אמא זה היה בתחילת השבוע ועם אבא היום.

וכן, אני צריכה לומר תודה שיש לי איפה להיות, שההורים שלי בזוגיות מאושרת ועוד ועוד. אבל לפעמים, הם מצליחים לזרוק אותי לתחושות מהחטיבה והתיכון וכל המחשבה על הדברים החיוביים נעלמת. 

הירקון זורם ונשפך לים, הזונות גם.

אבל הזונעות? הן באלכסנדר.

הולכת לטאבו היום. סולידית. 

הייתי אמורה ללכת נטולת זונעות, עם 2 גברברים.

עדיין הולכת עם הגברברים, אבל לשמחתי מצטרפת אהובתי שאין כמו להימרח איתה תחת לתחת על הרחבה. 

מאחלת לי מוזיקה טובה 💥

עדיין חושבת עליך. עברה כמעט שנה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, והשיחה שלנו אז בחצר נתנה לי כאפה רצינית על משהו שניסית לומר לי הרבה פעמים לפני ולא הצלחתי להפנים או להבין. 

היום הוא מהימים האלה שקמתי ואתה בראש שלי. חושבת על זה שהיומולדת שלך מתקרב. חושבת על האנרגיה של הנוכחות שלך. 

עצובה שאני לא יכולה לתקן את כל החוויה. שאני לא יכולה להיות אדם שעשה לך טוב. אני מניחה שהיו גם רגעים כאלה, אבל היה הרבה מעיק ושלילי ודרמה. 

לפעמים נכנסת לפייסבוק שלך לראות אם קורה משהו חדש ומרגש בחיים שלך. כל פעם שנכנסת אני מקווה למצוא דברים טובים. בכלל, אני מקווה שטוב לך. שאתה מחייך. שאתה מאושר גם אם זה לכמה רגעים. שלפעמים אתה מרגיש חי, בתוך הסיזיפיות של "לחיות את החיים". שיש מי שנוגעים לך בלב ומרגשים אותך מדי פעם. ושכשתרצה תהיה שם מישהי שתהיה עבורך מה שאתה צריך ורוצה. 

נתת לי המון. כל כך הרבה. לפעמים מרגישה שנתת לי את החיים שלי בחזרה. 

אתה תמיד בראש ובלב. תמיד בטוב ובאהבה. וגם אם אני לא האדם הראשון או השני או העשירי שתרצה לפנות אליו, אני תמיד פה בשבילך כשתרצה או תצטרך ❤️

11:11

21:21

22:22

מה יביא מחר? 😝

שהיה גם זמן איכות משפחתי.

השבוע הזה קשה לי. קשה לאנשים סביבי. 

מנסה בכל זאת למצוא את הדברים הקטנים שיעשו לי טוב.

מתגעגעת לתקופה שבה פסח היה חופש ואוטוטו גם חופש גדול. מודה, העבודה מתישה אותי. בעיקר כי היא לא מעניינת אלא סיזיפית. זה שלב ביניים מבחינתי וזו הסיבה היחידה שאני יחסית רגועה. 

לומדת לברוא מציאות.