אי(נ)שם

להרגיש את הלשון והשפתיים

ורגע לפני שאני ננעלת

תגיד לי שאני שלך

ולא לעצור את עצמי

שזה בסדר לשחרר

להתמסר לתוך זה

ליהנות

ואתה איתי

ורוצה את זה

שאלך לאיבוד בתוך זה

ואז תחזור לשם

ואפשר עם אצבע שלך בפה להסיח את דעתי מהקושי

להישאר בנעים ובמענג

ואולי הפעם

ההבטחה תתקיים

אז נסעתי לעבודה והימים האלה לא פשוטים. העבודה עצמה לא מורכבת או מסובכת, אבל להיכנס אליה ולהיכנס "ללופ" של הדברים - זה מסטריס אותי. תכננתי לנסוע אחרי העבודה לחדר כושר ושכחתי את הנעליים בבית + עייפות וכאב גרון = דחייה למחר. 

אבל.. הבוקר התחיל בשיר הזה, ובמהלך היום נתקלתי בגיף שלגמרי מתאים למוד שלי (+ זה שממש רוצה סקס ולגמור מאצבעות שמפרקות מבפנים 🤤)

בוקר טוב

כי אז נשאר בפנים יותר בקלות מאשר עם התחת שמפריע.

ובא לי.

בא לי בפנים בתנועות קטנות, עמוקות ואיטיות.

ביחד עם נשיקה שלא נגמרת. 

וללטף את כל הגוף, ללטף את הראש, לאהוב במגע. 

אחר כך גם להתהפך ולהזדיין. 

מיסיונרי, רומנטי, ונילי.. כאלה מילים גסות עפות פה.

אבל לפעמים, יש לזה איכות ורגעים שאין לשום דבר אחר..

הגעתי לפני הזמן.

יצאתי אחרי הזמן.

לא יצאתי להפסקה.

סטרס מטורף של הרגשה שאני במבחן.

שצריכה להוכיח את עצמי מול הלקוח אפילו יותר מאשר מול המעסיק שלי.

לעומת הלקוח של אתמול ששם הכל היה באיזי.

אצל שני הלקוחות אני מרגישה שאני לא יודעת כלום ולא מגיעה לשומדבר משמעותי. יודעת שזה זמני, אבל זה מתסכל אותי להרגיש שאני לא מצליחה להוציא את המקסימום ולהיות יעילה.

היה לי מאוד קשה לאפס את עצמי ולחזור לעבוד אחרי מילים קשות שהופנו אליי שלא באמת קשורות אליי אלא לסיטואציה שנכנסתי אליה. במיוחד עם ההורמונים של המחזור. התאפקתי לא לקרוס שם בבכי ולנסות למצוא את הדרך להבין איך אני מתקדמת בלי להתקשר למנהל שלי ולומר לו שאיבדתי את הכיוון. 

עכשיו בא לי מסאז'. כל כך. וחיבוק. ומילים טובות. ולבכות ולשחרר הכל החוצה. ומקלחת חמה. וסקס במקלחת אפילו שאני עייפה. קוויקי כזה עדין בחיבוק מאחורה. ולישון כפיות או סתם להניח ראש על חזה ושירדים אותי בחיבוקים וליטופים ונשיקות. 

אחותי אמרה לי שרזיתי.. עכשיו חושבת על כמות השוקולד שאכלתי היום. לא יודעת כמה יחזיק ה"רזיתי" הזה 🙄

פעם ראשונה בתא מדידה 📷

פעם שנייה עכשיו 📸

פעם שלישית 🍦🍦🍦?

וכל כך נעים שגם לישון אפשר בלי פיג'מה ☺️

לילה טוב ❤️

ניצלתי את היומיים האחרונים לבידוד לשינה. והאמת שממש בא לי מסיבה. בשבת רקדתי עם עצמי. היתרון הכי גדול בלרקוד עם עצמי, חוץ מזה שאפשר לרקוד ערומה, זה שאני יכולה לשים לעצמי את אותו שיר בלופ כמו תקליט תקוע וליהנות. 

קונספטואלית בא לי לקחת מישהו, לדחוף לו את הראש בין הרגליים שלי ושייחנק שם. אולי לשבת עליו עם כל המשקל והעצבים פלוס לדפוק סיבוב מכאיב בפיטמה. בתכלס? לא בא לי שייגעו בי. הכל מציק לי. רגיש לי. מעצבן לי. יותר מדי ומעט מדי וחסר סבלנות לי. הורמונלי לי, בקיצור. 

אם היה לי שולט שהיה מצפה ממני לרצות אותו באיזושהי צורה עכשיו, או סתם פשוט להתנהג כמו נשלטת טובה, זה היה נגמר בבכי. בלי מאמץ בכלל. בכי כזה קורע לב של "אתה לא אוהב אותי ולא אכפת לך ממני" גם אם הכי אכפת לו בעולם. אבל אין לי שולט, אז כנראה שזה יתחלף בבכי של "החיים קשים והכל שחור ואני מסכנה ורע לי ומר לי" ואז אחרי שאני אפרוק הכל יהיה טוב ואני לא אבין על מה בכיתי. כי הורמונים. אין באמת סיבה, במיוחד כי אני במצברוח טוב. רק צריך טריגר טוב. 

מחר חוזרת לעבודה. לעולם. לתת לעצמי צורה של בנאדם. לא עוד גוש חיוור בבגדים מהוהים ודהויים שגדולים עליי וקראתי להם פיג'מה, עם אקנה של בת 14 ושיער של התחשמלתי. 

אולי להסתכל על איך שאני נראית בבידוד הזה זאת סיבה מספיק טובה לבכות?

קוהרנטיות לא פה.

בוקר טוב 💋

שכל כך הייתי רוצה להצליח לתאר או להסביר במילים, ופשוט אי אפשר. כל המילים שבעולם לא יספיקו וגם יהיו יותר מדי.

ובכל זאת

הלוואי שיכולתי