אי(נ)שם

והמקלחת מה איתה.. 🥵🤤

בין אגו וכבוד. קל לטעות ולחשוב שאחד הוא השני. תמיד היה לי אגו, בתור ילדה במיוחד. זוכרת את סבא שלי קורא לי בכף היד בהזדמנויות שונות והיה חוזר על המשפט הזה שיש לי אגו עם מבט כזה בעיניים ותנודה של הראש. 

עם השנים למדתי למתן אותו עד שלרוב הוא לא מפריע לי בחיים. מעטות הפעמים שהוא באמת זוקף את ראשו הבעייתי, ובדרך כלל אני יודעת לזהות שזה אגו ולהתמודד עם זה. 

יש אנשים שמולם אין לי אגו. במיוחד בעולם של השליטה, כשאני מוכנה להתמסר למישהו האגו יורד מהשולחן לגמרי. אני שמה את עצמי במקום פגיע וחשוף, לפעמים מדי. אני מוצאת את עצמי במצבים כאלה משתפת בדברים שמביכים אותי, שלא נעים לי לשתף, שמול כל אחד אחר האגו היה מונע ממני לשתף. בכלל, כדי להיות למטה כשביומיום אני למעלה, אני צריכה להתפשט מהרבה שכבות וביניהן האגו.

הרצון לכבד את עצמי זה מה שאיכשהו שומר עליי. ולרוב אני שמה את האחר לפניי, כך שעד שהכבוד מתעורר אני כבר נפגעת. במיוחד כשאני מול אגו גברי ויודעת שהאגו הגברי הוא חתיכת חומה של חרא שהם בעצמם לרוב לא מבינים שזה אגו וצריך למצוא את הדרך לעבור את החומה הזאת בעדינות. אז אני מתקפלת, כי לא בא לי חיכוכים בגלל אגו, לא משנה של מי. עד הנקודה שבה אי אפשר יותר. וזה משהו שאני צריכה ללמוד בחיים, שלכבד את עצמי מספיק כדי לא להתחנף לאגו של האחר זה כבוד עצמי ולא מלחמת אגו. ללמוד את הקו ביניהם. 

ואגו גברי... שאלוהים יעזור. באמת. לפעמים מהצד זה מצחיק אותי ולדעתי זו אחת הסיבות שנשים אומרות על גברים שהם ילדים מגודלים. אבל האגו הזה יכול לפגוע, להרחיק ובכלל להרוס כל דבר טוב. כשגבר מצליח לנטרל אותו ולהיות אותנטי ולהראות רגש ופגיעות - זה מהמם כל כך. נכון, הבאד בוי עושה את זה. האגו קצת מדליק. לא אשקר. אבל כל אחת רוצה שהגבר יוריד אותו מולה. להיות זו שמולה הגבר מסוגל להיפתח ולהוריד מגננות ופשוט להיות, בלי משחקים ובלי אגו. 

ציורים של ג'ויס לי

https://www.instagram.com/joyceartworks/

ואלוהים צוחק

ושם לו קורונה + בידוד

ודואג לו לחברים סביבו (ותודה עליכם.ן ולכם.ן)

ולסדרה גרועה בנטפליקס

וליכולת לאכול יותר ממה שהקיבה יכולה להכיל

וליתוש על המצח (הרגתי אותו 🤘)

ולכפרה עליה עיניים שלי עם הלב הענק שעשתה לי את הערב

ואז גם אני צוחקת

הומור זה חשוב 

הומור עצמי בכלל

palm face עם חיוך תמיד

ואיחולים גדולים קצת כבדים עליי עכשיו

סה"כ אהיה מרוצה לגמרי אם מחר אהיה פחות עייפה ואצליח לצייר 🎨👩🏻‍🎨

לילה טוב

ושבת שלום ❤️🌺

והשיר לגמרי עשה לי חשק לחזיית פושאפ וכפתורים 😍

חטפתי קל (למזלי) אבל זה "סידר" לי יומולדת בבידוד. 

יש עוד יתרונות וחסרונות אבל מיותר למנות אותם. 

תכננתי לצאת לטאבו בשישי ואולי לנסוע לאנשהו בשבת ביום ההולדת עצמו, ואני שמחה שלא תכננתי רחוק מדי כי כנראה שהייתי מתבאסת באמת. אני גם ככה לא הטיפוס שחוגג, אז עד שכבר יש רצון ומכינה את החברים מראש והכל - 🖕

קצת נחנקת. לא יודעת אם זה הבידוד, טרומחזור או סיבה אחרת, אבל בא לי לברוח. האמת? בא לי להתרגש. בא לי לפרוח. להיסחף. להתענג. להתעלות. 

בינתיים, מכיוון שלא תזכו לתמונת בגדי טאבו בשישי, טוב שיש תמונות מימים בריאים יותר 😌

עברה בראשי המחשבה לפתוח את הפרטי שוב. אחד היתרונות של הזהב הוא האפשרות לחסום פניות, חוץ ממי שדיברנו איתם בעבר בסגולות/אדומות. 

מהר מאוד ביטלתי את המחשבה הזאת וללא ספק הפוסט הזה הוא הסבר מעולה למה 😝

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=107440&postid=1280283#anc

לפעמים אני אוהבת את זה. הזיות מחום. מנסה למתוח את הקצה עם לקחת אקמול כדי לאפשר לגוף לעשות את שלו, עד שזה מגיע לרמה שאני חייבת כי אני לא מצליחה לשתות או לקום. 

אז נתתי לעצמי להיסחף איתן היום. הזיות מוזרות. נעימות יותר ופחות. לא זוכרת אותן. רק את הנהר שהיה בהן. נהר עם מלא משמעות.

חולה ומרגישה כאילו שזה לא קשור אליי. כן, הגוף חולה, אבל מנטלית זה לא משפיע. מבאס קצת כי היו לי תוכניות שמצריכות גוף בריא, אבל לא נורא. 

התחלתי היום סיבוב נוסף של ניקוי רעלים. חצי שנה אחרי הקודם. כבר חודש בערך שרוצה ובסוף השבוע החלטתי שהשבוע זה קורה. 

יש לי את כל הסיבות לא לעמוד בזה היום - אני חולה, עברתי ליד שניצליה והריח למות, ואז הגעתי הביתה וגיליתי שבדיוק הכינו שניצלים (😱!), יחד עם עוד הרבה אוכל שאני אוהבת, ועכשיו עמדתי ליד פיצה בתנור והריח... אלוהים.. שלא לדבר על זה שהמשמעות של התהליך בין היתר היא בלי סוכר/קפה/קמח ויש ימים בעבודה שגם 2 כוסות קפה מרגישות לי מעט מדי (ואני מרגישה רע אם אני שותה יותר מזה ביום). גם פעם קודמת הפסקתי בבת אחת וזה עבד לי. ואיכשהו, למרות כל הדברים ש"נגדי" היום - זה לא מפריע לי. אני רגועה ובשלי.  

אחד הדברים המדהימים שאני חווה עכשיו בעבודה החדשה - אני מרשה לעצמי להיות חולה. מרשה לעצמי לומר שאני חולה ולא אגיע מחר. מרשה לעצמי שלא יהיה לי מצפון על זה. תענוג. 

בינתיים, ישנה עם היפות שלי ❤️

של השחרור

של הניתוק

הזרם הזה שממלא את הגוף 

ומנתק את המוח

או אולי בעצם מחבר אותו למקום אחר

שבו אפשר לזיין אותו ואת הנשמה לא פחות מאשר את הגוף

העונג שזה גורם 

ההרגשה הזאת של הצורך

אפילו הרגשה של תסכול

והמון רצון לעוד

ההרגשה שאין גבול למקומות שאפשר להגיע אליהם

הכמיהה שזה ימשיך עוד ועוד וזרמים ימשיכו לפמפם בגוף 

עד שהגוף יכאב כי הוא צריך 

ודמעות יירדו כי חסר

וכל דבר הכי קטן יעביר גל מטורף של עונג ותשוקה לעוד

בא לי רגע כזה

בבוקר עוד הייתי במוד של המסיבה המעולה, המוזיקה בהתאם, ושיר אחד שנתקע לי 

+הבטחתי טוטאל לוק אז מקיימת (בערך)