לפני 4 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 19:39
אני תמיד מחכה לרגע האחרון. לדקה ה-99 שתוביל אותי ללילות ללא שינה לסיים מה שצריך או לכמעט להתעלף כי התאמצתי מדי. זה מכניס אותי לסטרס, זה מתסכל ואני מרגישה את שרירי המצח שלי עובדים קשה תוהה אם אולי כדאי להתחיל בוטוקס ולתת להם מנוחה מהחיים עצמם, אני נועלת את הלסתות, זה משבש לי את הארוחות ואת הכל.
אבל.. זה גם עושה אותי הכי חדה וממוקדת שיש. היפר-קשב ולייזר פוקוס במשימה שמולי. את רוב המבחנים שלי בתואר עשיתי בלי ללמוד אליהם כמעט, הספרים פתוחים מולי. קוראת את השאלה, מחפשת את העמוד הרלוונטי כותבת את התשובה המצליחה. אם הייתי טורחת להכין את שיעורי הבית הממוצע שלי היה קופץ למעלה, אבל כשזה לא חובה אין ערך לדדליין.
והשבת צריכה לפקס את עצמי כאילו ביום ראשון יש דדליין. צריכה להצליח שלא לייצר לעצמי הסחות דעת ואוי כמה שאני טובה בלייצר אותן.
טובה מדי.