חיפשתי ריגושים. רציתי לדעת לאן אפשר להגיע. קריאה בלבד לא מספיקה. ואז הכרתי את X. עד אותו רגע, החשבתי את עצמי כבעל נסיון רב, הן בשליטה והן בגרימת כאב. כמה טעיתי.
X הוא גבר מרשים, גבוה, כריזמטי, לא מפסיק לדבר ובן 60. הנשלטת שלו היא אשה צעירה, בת 26, חברה של ביתו החורגת. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי למזוכיזם במלא עוצמתו. לסאדיסט השלם עם עצמו. ישבנו ושוחחנו. הנשלטת שלו, נקרא לה Y ישבה לצידו, ידו על ירכה. היא ניסתה מדי פעם להשתתף בשיחה, והוא ממשיך לשוחח איתי, מתעלם ממנה. "Y היא כלום, אפס, איך כלום יכול לדבר?" אמר לי כשעניתי לנסיונותיה להצטרף לשיחה.
הרגע המכונן קרה בין רגע. X נטל את Y, הוריד אותה על בירכיה, הניף את ידו העצומה והנחית סטירה חזקה שהיתה מערערת כל אדם על לחייה של Y. המחזה היה מהפנט. Y הרימה אליו עיניים פעורות ללא שמץ של כאב. עינייה משכו אותי מיד. חסרות כל הבעה, מרוחקות, מנותקות. X פקד עליה לפתוח את מכנסיו ואת מכנסי ולהעניק לנו טיפול אוראלי.
הערב הזה לא עסק בסקס מבחינתי. ממש לא. הרגשתי כאילו נפתחו שערי השמיים - כאילו הנה מצאתי את יעודי והחלטתי להצטרף. לנסות להכאיב כל כך. בדיוק כמו שנפשי הסאדיסטית ביקשה, אך לא מצאה מעולם. ניסיתי את כוחי בסטירה/הכאה בכל כוחי - ושמתי לב שאני מתנגד באופן אוטומטי. היד כאילו מאטה ולא מעזה לחצות את הקו. X מסתכל עלי, בוחן אותי ואומר - "אתה מודע לזה שהיא כלום? ואתה יכול לעשות כל אשר חפצה נפשך".
אזי, לקחתי נשימה עמוקה - הנפתי את ידי באוויר - פרשתי את כף ידי בצורה המושלמת לנחות על פניה - והכתי. סטרתי. הכאבתי. בכל כוחי.
הכאב היה צורב. לא הכאב שלה. הכאב בידי.
לא תארתי לעצמי שאני יכול להכאיב לעצמי כך כאשר אני מכה. עינייה של Y נפערו, התרוממו אלי ובעומקם, מעבר למבט החלול מצאתי את ההשלמה שלה עם הכאב. ואני? אני מצאתי את עצמי. נפשי פרפרה בהנאה. התובנה, ההשלמה, תחושת ההקלה - ערבוביה של תחושות מילאו אותי. הבטן שהתהפכה הרגישה חמימות שעלתה לאט לאט במעלה הצוואר, שיחררה את הכאב בידי והגיעה אל הראש.
ואז הבנתי. איבדתי את בתולי.
סאדיסט וטוב לו.
מילים רעות
מילים גסות
מילים רעות
נורא,
מילים יפות
מילים טובות
מילים יפות,
נורא
מילים שמנות
מילים רזות
מילים ש -
רעבות
נורא,
מילים קצרות
וארוכות
בשביל ההתחלה.
יונה וולך / מילים רעות
