יצאנו כושלים מעט מהמונית, ד' ואני שבנו מחגיגת יום הולדת של חבר בבר תל אביבי. מובסמים היטב. אחזתי בידה והנחתי אותה בהליכה איטית שמנו פעמנו אל המעלית. כשהמעלית עשתה דרכה מעלה, ידי כבר חקרו את הפינות הלחות בגופה של ד'. ד' כשלה אל הספה ואני הכנתי לנו עוד צ'ייסר - אם כבר מבוסמים, אז עד הסוף.
ציוויתי עליה לעמוד. מתנודדת מעד - היא התרוממה. הורתי לה להסיר את בגדיה, והיא - מקלפת אותם לאיטה. מתקשה לעמוד זקוף אך צלחה את המשימה. ניגשתי אליה, החלתי משחק בגופה. ממש. מלטף. מרגיש כל פיסת עור השייכת לי. מעביר את עצבעותי בין רגליה, נוגע לא נוגע בגופה - חודר לא חודר אליה. משחק בה כשהיא משתגעת שם מנסה לא ליפול.
"אל תזוזי ממקומך" - אני מצווה - עוזב אותה ונכנס לחדרי. חיטוט קצר במגירות ויצאתי החוצה עם חבלים. חבלי כותנה שחורים. חבלים טבעיים שזורים. אני אוהב לקשור. בין אם להגביל. בין אם לתלות, לסחוט איברים או לכל מטרה אחרת. לשיבארי נגיע בהמשך - אנו נתחיל בצעדים פשוטים. בייבי סטפס.
את נחת זרועי ואת פקודותי היא כבר מכירה. בעיקר על אחוריה שהאדימו, חזה שהעלה כתמים ופניה שסטרתי להם בהנאה.
עכשיו - הצלפות.
קשרתי את ידיה - כל אחת בליפוף ארוך ומלטף שאינו מאפשר שיחרור. חיברתי את שתי זרועותיה יחדיו, וחיברתי את החבל הנותר אל הוו הנעוץ בתקרה - הקיים שם בדיוק למטרה זו.
לא קיבעתי את החבל. השארתי אותו בידי. מאפשר לעצמי מדי פעם למשוך ולמתוח את ידיה אל על - להשאירה חסרת אונים. שבתי לשחק בגופה. הפעם, ללא היכולת שלה להתנגד. או לזוז. בכל פעם שגופה ניסה להתנגד או סתם התעוות מכאב או עונג - משכתי את החבל במשיכה חזקה, שמתחה את זרועותיה וגרמה לה להתרומם על קצות אצבעותיה ולהשאר כך - תלויה - חסרת אונים - מקובעת.
ידי היתה בתוכה, עצבעותי חוקרות עמוק ומרימות אותה, מנדנדות אותה, כך - כאשר הן בתוכה - בתוך החמימות הנעימה שמרטיבה את ידי. והיא כבובה נתונה למרותי ולשליטתי המלאה.
הגיע הזמן.
הצלפות.
כאשר היא תלויה. ידיה מתוחות אל מעל ראשה. החבל מתוח ומעמיד אותה על קצות אצבעותיה. ואני מושך. ומצליף. מצליף. ומושך. צובע את ישבנה באדום מרטיט. בסגול אפלולי. נאקה נפלטת מפיה עם כל הצלפה. מדי פעם - אני מתקרב אליה מעט, אוחז בה - משחרר לה מעט את החבל, מניח לה להניח את ראשה על חזי. וכשהיא חשה שרגיעה הגיעה - אני מותח שוב את החבל, מתרחק מעט בשביל לצבור תנופה - ומצליף.
לאחר פרק זמן שארך נצח או לא כלום. עזבתי את החבל ונתתי לה לקרוס לתוך ידי. אוחז אותה בחוזקה שלא תיפול. משחרר בעדינות את החבל מעל ידיה. ונושק לה. לשפחה שלי. מעניק לה מעט רגעי אושר כמו שהיא גורמת לי. עם הסרת החבלים מעל ידיה, קרסה היא לחלוטין. הרמתי אותה, ונשאתי אותה אל המיטה. לאחר שכוסתה במצעים, חיבקתי אותה, חיממתי אותה, חיכיתי שיעצמו עיניה ותרדם.
גורם לי לברוח
אבל אף פעם לא
גורם לי לשמוח
לא גורם לי לשמוח
גורם לי לרצות
גורם לי להרגיש
גורם לי לראות
כל מה שקורה לי
קורה לי בגללו
וזה למה שאני אוהבת רק אותו
גורם לי לשכוח
גורם לי לצרוח
אבל אף פעם לא
גורם לי לפרוח
גורם לי להבין
גורל לי לרצות
גורם לי לראות
כל מה שקורה לי
קורה לי בגללו
וזה למה שאני
אוהבת רק אותו
גורם לי לבכות
גורם לי לחלות
אבל אף פעם לא
גורם לי לעלות
לא גורם לי לעלות
גורם לי להרגיש
גורם לי לראות
כל מה שקורה לי
קורה לי בגללו
וזה למה שאני
אוהבת רק אותו
גורם לי / יונה וולך