כשם הבלוג. ה
שליטה האולטימטיבית. היכולת לגרום לאדם כלשהו, בין אם נשלט שלך ובין אם לאו - להיות תחת מרותך. ואין מדובר רק בשליטה למטרות מיניות. היכולת להקסים. כריזמטיות נדרשת. כמו גם היכולת לנווט שיחה. לקחת אותה לכל מקום שאתה חפץ, כמו גם להיות מסוגל להקשיב, להניע מילים מצד לצד ולתת להם לשקוע במוחו של האחר.
אני מכור לכח. אני מודה. אני לא חושב שמי שאי פעם חווה כוח אמיתי, יוכל לומר שאין זו תחושה משכרת.
מהעמידה מול קהל רב בהרצאה - וצפייה באותם פנים נבובים המביטים בי מדבר אליהם בסמכותיות, ועד העמידה שלה מולי - בכל גדולתה וקטנותה משפילה מבט לנוכח דברי.
אני לא יודע מתי שמתי לב לזה. אבל אני כן יכול לומר שלקח לי שנים להפנים. המעבר מילד חסר כישורים חברתיים, לאדם בוגר המסוגל להשיג כל דבר בכוחן של מילים. וזו לא רק צורת התבטאות, או חוסר רעד בקול, או תוכנם של המילים. זה הכל ביחד - מקשה מורכבת אחת של אדם וסך חוויותיו. לצד היכולת לתאר בצורה מדוייקת במילים - כל נים ושריג של חוויה. היכולת להחיות כל מצב באמצעים מילוליים.
אך מעל הכל - האחריות. הכח משחית. אין אמרה נדושה מזו. אבל כל כך נכונה.
בצר לי, בתהליך ההתבגרות שעבר עלי, בו נחשפתי ליכולת ורבלית זו - פגעתי. לא מעט. לפעמים מבלי דעת, ולפעמים תוך ניצול מלא של מיטב הכישורים עד לרמיסה מוחלטת של נפש אומללה. אבל התבגרתי. והאחריות מלווה אותי בדרכי. אז נכון, אני עדיין חומד לצון מדי פעם - אבל כל עוד, הקונדס נשאר בגדר זה, אין בזה רע. אבל לפגוע באנשים בצורות שמהן יקשה עליהם לשוב לתפקוד רגיל? כבר לא. גם נפשי הסאדיסטית נתקפת לעיתים נקיפות מצפון.
אך לעיתים - כאשר מרה שחורה מרחפת מול עיני והדכדוך מבקר את נשמתי, אני מסוגל עדיין לרמוס במילים, להרוג במוצא פי, לרצוח אופי. לא תמצאו אותי בחברת אנשים ברגעים כאלו. ככל שאני מייחל למותו המהיר של הכוכב חסר החשיבות הזה שעליו אנו חיים, אני מעדיף לשמור את מעט חברי - כאלה. אז אני נשאר לבד. שותה עוד כוס וויסקי. מגלגל עוד ג'וינט. מחפש סרט ישן או פרק מסדרה ישנה שצפיתי בה כבר עשרות פעמים ואני יכול לשכב מולה בבהיה.
ברגעים אלו אני פותח את המשחק היחיד שמותקן לי על הטלפון. בוחר את היכולות שלי. מתחיל את המשחק ומשמיד להנאתי את כל העולם.
אחרי שאני מסיים לכתוב - אני חוזר וקורא את מילותי - וכמעט אף פעם, הפוסט לא באמת מסיים באותה נימה שאיתה תכננתי לסיים אותו. כאילו למחשבות שלי כוח משל עצמן, וברגע שהמילים מוקלדות אל המסך - ההמשך נוצר מעצמו, אסוציאטיבית. ללא שום התערבות מחשבתית נוספת.
אז מי שמדגדג לו מדי פעם להיות מגיפה ולהשמיד את העולם, http://www.ndemiccreations.com/en/22-plague-inc