אני מעניק לה קולר. היא על בירכיה - עיניה מושפלות, אני מסיט את שערה וסוגר על צווארה את הקולר, מבהיר בזאת את שייכותה. אוחז בשרשרת ומושך - לוודא שהוא סגור היטב. היא נופלת קדימה על ידיה. אני חוזר לענייני. השרשרת בידי, והיא - הולכת אחרי, על ארבע לכל מקום אליו אני הולך. ממתינה בסבלנות שאתייחס אליה, שאראה לה שאני שם לב לנוכחותה.
אני אוהב אותה. שלא יהיה ספק בזה. ובאותה מידה, אני אוהב להכאיב לה. פיזית. להחזיק אותה בכוח. למחוץ אותה בחיבוק. לסטור לה בכוח. ואני אוהב אותה.
מתיישב על המחשב, היא עדיין לרגלי - על ארבע. מראה סימנים של אי נוחות. אני מזיז מעט את השולחן, מורה לה להכנס מתחת לשולחן העבודה - והיא נכנסת - באי רצון, אבל נכנסת.
אני מחזיר את כסאי למקומו, פותח את מכנסי ומורה לה לא להפסיק לשחק בו לרגע. ממשיך לעבוד בעוד היא משחקת בכלי זייני. כשהיא נוטלת לעצמה הפסקה מדי פעם - אני מושך בכוח ברצועה. היא לא קיבלה אישור להפסיק. לאחר זמן מה - דוחף את עצמי לאחור - גלגלי הכסא מרחיקים אותי מהשולחן - ומביט בה. היא לחוצה שם, מתחת לשולחן מביטה בי, בעיניה השלמה.
אני מושך אותה החוצה - גורר אותה בכח עד שהיא נופלת, ספק הולכת ספק נגררת אחרי בבית. אני צועד ללא מטרה - אלא רק על מנת לגרור אותה. למשוך אותה עוד. ליטול את רצונה.
היא פונה אלי, מבקשת להטיל את מימיה. היא פנתה אלי כראוי - בנימוס, ולא שכחה להוסיף "אדוני" - אני מרוצה. מוליך אותה אל השירותים ומורה לה לשבת על האסלה. היא מסרבת בתחילה להשתין בנוכחותי - אך אני מבהיר לה שזו הדרך היחידה בה היא תוכל להתפנות. שכן, את הקולר והשרשרת איני מסיר לה היום.
זה נראה כנצח קטן - אך בסופו של דבר, אני שומע את הזרזיף מתחיל לזרום. אני מתקרב, מתכופף ומכניס את זרועי בין רגליה - נותן לשתן שלה לשטוף את ידי - ובעודה רטובה מהשתן שלה, אני מעביר את ידי במעלה בטנה, שדיה ומכניס אצבעות רטובות משתן לפיה.
עכשיו אני כבר מעורר לחלוטין. זקפתי מתחילה לאיים. אבל עוד לא הגיע הזמן - השתן שלה עורר אותי - גררתי אותה מהשירותים והוריתי לה להכנס לאמבטיה - לשבת על ברכיה, עם פניה אלי. אני חולץ אותו מתוך מכנסי, מחכה שהזקפה תשכח מעט - וברגע שאני מסוגל, אני מתחיל להטיל את מיימי.
זה מתחיל מזרם איטי, כאילו לא נתפס - אני מכוון את הקשת הזהובה להרטיב את שדיה, טיפות זהובות ניתלות מפטמותויה ונופלות לאמבט. כשהזרם מתגבר, אני מרים את הקשת הזורמת ומפנה אותה מעלה - לעבר פניה. היא מתנגדת, מסרבת - בידי השמאלית, אני מושך בחוזקה ברצועת המתכת, ובידי השניה אני סוטר לה בכוח. היא מבינה, ומאפשרת לי להרטיב את פניה. "פתחי את פיך" אני פוקד - והיא מצייתת. פיה מתמלא והשתן נוזל מצידי שפתיה - והמחזה רק מעורר אותי יותר ויותר.
אני מנצל את מה שנותר לי להרטיב כל חלק שלא קיבל עדיין שטיפה זהובה, מעביר עליה את זרועי, את ידי הגדולה - מלטף אותה, ומפזר את השתן על כל גופה.
משיכה נוספת והיא נעמדת, אני מפנה את פניה את הקיר - מורה לה להשען על האריחים של קיר האמבט. אני מפריד את רגליה - ומתחיל להכניס את אצבעותי. לאט לאט, לא ממהר, יודע שזה משגע אותה. שתי אצבעות הופכות לשלוש - ואחרי דקה או שתיים, כבר ארבע אצבעות נמצאות בתוכה. הקצב מתגבר, רגליה מדי פעם קורסות תחתיה - אך אני משיב אותה למקומה. אני מגביר מאוד את הקצב, נכנס עם אצבעותי הכי עמוק שאני יכול, מכוון אותן לנקודה שאני יודע מה היא מסוגלת לעשות לה.
נשמתה מתחילה להכביד - אנחותיה מתגברות. אני מגביר את הקצב ואת הכוח - והיא נאנקת. ידי האחרת כבר עזבה את השרשרת ומושכת בשיערה - מחזיק את ראשה במקום שלא תזוז בעוד אני חופר בכוח בתוכה.
גופה מתחיל להפתל, ואני מזהה את הסימנים - וזה הזמן להגביר את הקצב, ואת הכוח - ואז אני מרגיש את זה - כמו מעיין פוקע - נוזל חמים ונעים הפורץ ממנה - ואני ממשיך. בכוח גורם לה להוציא את הכל, להרטיב אותי, בטעמה, בריחה, בנוזליה.
היא קורסת תחתיה, מחוייכת. הפעם אני לא מרים אותה. אני מסיר את בגדי, נכנס לצידה לאמבטיה - מסיר לה בעדינות את הקולר, ופותח את המים החמים. נותן להם לערסל ולשטוף אותנו.
מים.
