לפני 10 שנים. 13 בינואר 2014 בשעה 8:20
ישבנו בסלון. ד' שלי, וחברים נוספים. משוחחים. א' ביקשה או אמרה משהו - ואני עניתי את התגובה הכי טבעית שלי.
"מניאק" היא סיננה. ואני חייכתי.
"ככה את חושבת עלי? שאלתי.
"תמיד", היא אמרה - "אבל לא ידעתי עד כמה" השיבה.
הבטתי בא', ואז בד' - "אבל ככה אתן אוהבות אותי, לא?"
הן הביטו אחת בשניה - משיבות מבט אלי - עם חיוך.
אז מניאק, לא בשביל להיות מניאק. בדיוק כמו שסאדיסט לא על מנת להיות סאדיסט. זה פשוט חלק ממך.
חלק מההוויה.
וזה לא משתנה.
בשביל,
אף,
אחת.