לפני 10 שנים. 17 באפריל 2014 בשעה 17:09
סאדיסט.
לא גאה בזה.
לא מתבייש בזה.
שלם עם זה.
מתעל את נטיותי למקומות שבהם אסתדר עם הפרעה זו, ללא הסכנה לאבד את חירותי.
לא לטעות - הרוך במילותי, הינו הצד השני של המטבע.
מילים הם הכלי שלי. ומכאן שם הבלוג. הכאב שתגרום המילה הנכונה במקום הנכון וברגע הנכון, תפצע ותכאיב יותר מכל הצלפה, חזקה ככל שתהיה.
ואני מצליף. ולא רק במילים.
הסכנתי עם זה, אני אוהב להכאיב. זה מרגש אותי, זה ממלא אותי, זה מחיה אותי!
ואני אכאיב,
ואלטף.
ומילותי? הן תמיד ישארו. לא ניתן לקחת מילים בחזרה.
זה אני.