בעוונותי, 8 שנים מחיי הייתי צמחוני.
מגיל 16 ועד 24 - לא נכנסו מוצרים מן החי לפי - והבושה הגדולה מכולם - טיול בדרום אמריקה אחרי הצבא - במסעדת אסאדו בארגנטינה ואנוכי עם סלט שהעליב את דון אלברטו, בעל המסעדה שלא שמע מימיו את המושג "צמחוני".
בסוף התקופה הנדונה אמר לי רופא המשפחה - אתה מוזמן לבחור, בוא לזריקה שבועית של B12 או שתתחיל לאכול בשר.
זו היתה החלטה פשוטה - אם היקום מחייב אותי לאכול בשר, אין אמצע.
קרניבור אנוכי.
מסעדות הבשרים שצצו בארץ כמו פטריות אחרי הגשם בשנים האחרונות - לא עושות לי את זה. גריל אמריקאי זה נחמד - אבל לא זו הדרך לאכול בשר. גושי בשר עצומים לקרניבורים שאוהבים בשר, אבל זה לא זה.
ובמיוחד לא! מסעדות המבורגרים, יוקרתיות ככל שיהיו - אל תגישו לי את הקציצה מהבשר הטחון הזה. אל תרצחו את הסטייק שלי.
כבר ציינתי שאני תל אביבי מתנשא? אריסטוקרט אנין טעם?
האהבה שלי היא המטבח הצרפתי.
את הסטייק שלי, אני צריך נא. מדמם. צרוב ושחום מבחוץ, כשרוטב הפלפלת נוטף מלמעלה, וכל חיתוך בבשר גורם לדם הניגר ממנו ולשמנת מהרוטב להתערבב בצלחת לכדי ציור גרוטסקי.
בשר.
דם.
תאוות בשרים.
הן כמזון.
והן כמשחק, בגופך.
לקחת את הבשר הנא של גופך, ולצייר עליו בשבט.
לסמנו כשייך לי,
כסמן הבוקר,
את בקרו.
[לשוחרי העברית, השימוש במילה "סטייק" במקום "אומצה" נעשה מסיבות אומנותיות]
