לפני 9 שנים. 7 בינואר 2015 בשעה 8:54
הנקודה היחידה שמעלה בי חששות. הנקודה בה אני מבין שאם אני ממשיך אני עלול להזיק לא בצורה בה נתכוונתי.
והיא תפסע, מרצונה החופשי, בשביל הדוקר שיפרס לפניה. והנה הנקודה הזו. הנקודה החמקמקה הזו. הנקודה בה עלי לקחת החלטה מכאיבה. כשכל גופי מתאווה להמשיך, להכאיב - וגופה הבוכה ימשיך לספוג למעני.
האם להמשיך להכאיב? שמא עלי לעצור?
ובשלב מסויים יתבטלו רצונותיה כליל מפני רצונותי, ועיניה יכבו, ונפשה תקמול.
והן לא לשם רציתי. לא לשם כיוונתי.
לא בובה על חוט רציתי לי, גם לא גוף ריק מתוכן.
† † †
