לפני 8 שנים. 6 במאי 2015 בשעה 16:49
לא כותב לאחרונה. ישנן תקופות כאלו - בהן חוסר השקט מפריע לסינונן וזיקוקן של מחשבות מתוך הרעש והממולה האופפות את ראשי.
לא מכאיב לאחרונה. כלומר לא הרבה. לא כמו בעבר.
מתאווה לשקט שיבוא. לרגיעה שתפכה. אך היא איננה.
משום מה, הכדורים כבר אינם עושים את עבודתם כבעבר. משהו חסר - אך הוא חומק ממני. ובינתיים, מזין את ההתמכרויות שאוחזות בי בלפיתה חונקת. שקוע עמוק בתוך הלחץ האינסופי של העבודה. מדליק ג'וינט על מנת להרגע, מוזג כוסית שתחריש את ההמולה. מזיין כדי לא לחשוב ומכאיב בשביל דממה. דממה בראשי כשצליל עור ניטח בעור בכוח. דממה. אך היא לא נשארת, היא רק אורחת לרגע - מצג שווא של תקווה שנגוזה באחת --
-- ואז חוזרת אותה תהיה אלמותית, שלנצח תטרוד את מנוחתי; האם זה שווה את זה?!
† † †
