איני נכנס לפייסבוק על בסיס קבוע. אין פה אמירה מתנשאת (אשאיר זאת למקום אחר), אלא ציון עובדה המעידה על נדירות הסיפור הבא.
נכנסתי לפייסבוק על מנת לראות שממתינה לי הודעה, "היי".
היא היתה זוגתי למשך כמעט שנתיים. הכרנו החודש לפני 20 שנים, בהופעה בקיסריה.
כשביקשתי את מספר הטלפון שלה, התחכמתי - כרגיל, והתעקשתי שאזכור אותו. שאין צורך לרשום. מיותר לציין שהיום איני זוכר אפילו שמות.
כמעט שנתיים לאחר אותה הופעה נפרדו דרכינו. הנערה הצפונית נותרה בצפון, ואני העמקתי את ישיבתי בתל אביב. ובמשך 18 שנים לא ראינו אחד את השניה.
עניתי לה.
תגובתה לא אחרה לבוא, "נפרדתי מ-X, התגרשתי".
בעוד אני חוקר על השינוי בחייה - כתבה, "אני צריכה ריבאונד שווה".
"את רומזת אלי?", שאלתי.
"אני לא רומזת, אלא אומרת גלויות" - השיבה.
אז נפגשנו.
עשרים שנים אחרי, כששנינו גרושים והורים לילדים.
אנשים זרים המכירים גרסה צעירה של זה העומד מולנו.הגוף לא שכח את מגע הגוף האחר, על אף תלאות הגיל. חוויה סוריאליסטית מעט.
נפגשנו -
לגלות כמה מכירים אנחנו, וכמה זרים.
† † †
