המכירים אותי, יודעים על הפטיש שלי למילה הכתובה. להגייה, לדקדוק ולתחביר. לספר עב כרס ולספרוני שירה. התמכרות עזה לשפה העברית.
חלק מהכותבים פה מכירים את נטייתי לשלוח הודעה פרטית המסבה את שימת ליבו של הכותב לשגיאת כתיב זו או אחרת בהן אני נתקל כשלרגע אני חולף בכלוב ורואה את כותרות הפרסומים האחרונים בבלוגים.
אני עושה זאת מאחר שזה מציק לי בעין. מגרד לי במוח. שורט לי את פנים הגולגולת. וזו סיבה אנוכית לחלוטין. זה מפריע לי.
לא מטריד אותי שאנשים ישכילו מעט. לא מעניין אותי אם הכותבים ירוויחו מעט נקודות אצל אחרים שהיו פוסלים אותם מסיבה זו. סיבות אלטרואיסטיות במקרה זה, ממני והלאה.
לרוב, הודעות אלו גוררות אחריהן תגובה כמו "תודה" או תירוץ לשגיאה. לעיתים ללא תגובה כלל.
במרבית הפעמים השגיאה מתוקנת, אך היו גם כאלו בהן היא נשארה במקומה.
לתגובה הבאה, לא ציפיתי:
לא ביקשתי עזרה בתיקון שפה.
מוזמן להתפגר בעניין זה.
ציניקן לא יפספס הזדמנות להפגין מעט ציניות, אז השבתי:
בבקשה. שמחתי לעזור.
מה שגרר תגובה נוספת:
חחח לא עזרתה. התנהגתה כמו זין לא מתפקד וpassive aggressive
fuck off me.
ולא לפנות אלי בשנית.
מיותר לציין שאת השגיאות בתגובה זו אמנע מלתקן.
אז תזכורת קטנה,אם ציניות זרה לכם, שמרו מרחק. אלרגיה חריפה לאנשים טיפשים.
מי עוד ינסה לשכנע אותי שלמין האנושי יש תקנה.
