וואו איזה יום, אני רק רוצה להיכנס למקלחת, לחבק את יולי שלי וללכת לישון. מעניין אם יולי הוציאה את ברוק לטיול. מעניין אם היא זכרה לקנות חלב לקפה. חלב שקדים. הלוואי והיא זכרה את העוגיות. אחרי 30 שעות משמרת אני רק רוצה לצנוח. ומסאג' בכפות הרגליים.
בית! at last…
מה זה לעזאזל הרעש הזה? אלו גניחות? wtf?!
"מותק! היי מותק, איפה את? איפה-", קראתי ליולי והלכתי לכיוון חדר האמבטיה שלנו ונתקפתי בשוק קל כשראיתי מה קורה בו בפנים. אני רק רוצה לצנוח, נו בחייך יולי…
"יולי, כמה פעמים אמרתי לך לא לשחק עם החיות. זה פוגם בחינוך שלהן", אמרתי באכזבה ליולי החדורה בידי אישה אחרת שאני לא מכירה. כן, התאכזבתי. כל מה שרציתי זה ללכת להתקלח, לחבק את האישה שלי וללכת לישון. לא היה לי כוח לדאוג לשטויות האלה עכשיו. ומי זאת לעזאזל? רזה וקטנה, שיער חום כהה ועבה, נראית כמו ילדה עם חזה מנופח. איפה היא מצאה אותה?. כן, יופי באמת שאת שולפת את האצבעות שלך מהאישה שלי, יופי באמת. התחלתי לאבד סבלנות.
" קוקי שלי, סתם...נהנינו קצת, אסור?", אמרה לי יולי בדיבור שקט, מסומם מאורגזמות. יפה לה להיות כך כך מסוממת מאורגזמות כשאני מסוממת מעייפות. אבל….דאמיט, היא יפה כל כך ככה.
"זה לא אסור כשזה קורה בתכנון מראש...האימפולסיביות הזאת שלך פשוט פוגעת בחינוך שלהן. ומי זאת?", אמרתי ליולי בקוצר רוח והנדתי בראשי לעבר זאת שנראית כמו ילדה עם חזה מנופח. מעניינת…
"זאת הפנתרה החדשה שלנו, קוקי...היא נפלאה!...חנית, תכירי….קוקי, בת הזוג שלי". היא מסתכלת עליה בכזאת גאווה. למה?... פנתרה! הא! תני לי להחליט מה היא שווה, טוב יולי? מה זה? את שרוטה??
סקרתי את הילדונת בדקדוק וראיתי שהיא מעט חוששת, אבל היא הייתה סקרנית והביטה עלי מתוך מבטה המושפל, גיצים של לוחמנות עפו עלי מהעיניים שלה. אולי אף אחד מסביבה לא ראה את זה, אבל אני ראיתי.
"את בטוחה שהיא כל כך נפלאה?, אני בטוחה שלא מצרים היא זו ששרטה אותך ככה", הרמתי גבה בספקנות. למה לא נתת לי לבדוק אותה קודם? נו באמת יולי…איך נפצעת ככה?
"היא...נפלאה, קוקי שלי", יולי ניסה לפייס אותי. היא עדיין החזיקה לה בכף היד.
"אה טוב, שכחתי לרגע שאת אוהבת מאבקים", אמרתי ליולי שלי באהבה. אין לי כוח לריב איתה, אני אניח לזה. גיחכתי קצת.
"בואי תני לי נשיקה...איזה יום עבר עלי, אל תשאלי…", חיכיתי שהיא תכסה את עצמה במגבת ותבוא אלי. חיבקתי אותה חזק, הסנפתי את הסימום שלה ונישקתי אותה חזק על השפתיים, עמוק אל תוך הפה. התגעגעתי.
הלכנו מחדר האמבטיה אל חדר השינה, כשבדרך ראיתי שהמסדרון כולו מלא נוזלים. עצרתי באמצע הדרך, יולי נעצרה אחרי. הסתובבתי אליה, "יולי...מה קרה כאן for god's sake?", והצבעתי על שובל הנוזל שמתחת לכפות רגלינו. יולי הסמיקה קשות, נשכה את השפה שלה במבוכה ואמרה, "הממ זאת הייתה...חנית. כל זה...שלה". וואו! כל זה שלה? אני אצטרך לבדוק את החנית הזאת. ולעשות ספונג'ה לפני זה.
"וואו, זה...מרשים", אמרתי בהשתאות.
המשכנו ללכת לחדר השינה, רציתי לחטא לה את הכתף. השריטה נראתה די עמוקה.
כשהגענו לחדר יולי התיישבה על המיטה באנחה חולמנית. הסתכלתי עליה והתקרבתי, אחזתי בסנטר שלה והרמתי אותו לכיוון פני, "ruff night babe?". יולי צחקה, "sexy night יהיה יותר מדויק". רכנתי אליה ונתתי לה נשיקה, שמחתי לראות אותה כל כך מסופקת...אפילו שזו לא הייתה העבודה שלי. "בואי, נחטא אותך", אמרתי לה והלכתי להביא יוד מתיק העזרה הראשונה באחת מהמגירות בארון.
חיטאתי את הפצעים שעל הכתף שלה. נראה לי שיישארו צלקות, חבל. צלקות מאבק למאלפת. איך היא אוהבת את זה. ואני אוהבת אותה. אני אצטרך לגזור לחנית הזאת את הציפורניים. ולבדוק אותה. לעומק.
"לכי לישון מותק", נתתי ליולי שלי נשיקה על המצח והפשטתי אותה מהמגבת. לי יש עוד כמה עניינים לסדר לפני השינה.
סגרתי את דלת חדר השינה בשקט ואספתי מחדרון השירות דלי לספונג'ה. אני לא יכולה להשאיר את הבית מבולגן בצורה הזאת, אפילו שאני אחרי 30+1 שעות משמרת. בעודי מנקה את הרצפה חשבתי על הניקוי שאני אצטרך לעשות לחיה הזאת, הילדונת הקטנה והלוחמנית הזאת. איך מאלפים פנתרה? עניין של ניסוי וטעייה כנראה. אני חושבת שאתחיל בכלוב.
יצאתי מהבית למחסן הקטן בחצר, וגררתי משם כלוב מפורק לכמה חלקים, ארכיב אותו כבר בבית. כשהתכוונתי לצאת מהמחסן ראיתי בזווית עיני את הקולר החשמלי הישן של ברוק, והחלטתי לאסוף גם אותו. הבטתי בנוסטלגיה על הכלוב והקולר ונזכרתי בתקופה שגרתי בארה"ב ורק הכרתי את ברוק, ובתחילת האילוף שלה. ברוקי...כלבה טובה שלי.
גררתי את הכלוב לתוך הבית ברעש המינימלי ביותר והתחלתי להרכיב אותו במטבח. אני הולכת להעביר אותה לכאן עכשיו, ממש עכשיו. מעניין כמה היא תילחם בי.
הגוף שלי הוצף באדרנלין כשניגשתי לסלון לאסוף את הפרא הקטן הזה שנקלע לביתי. ראיתי בסלון את ברוק ומצרים ישנות מכורבלות אחת ליד השנייה על השטיח בסלון, חמודות. ניסיתי לאתר את הפרא הקטן אבל לא ראיתי אותה בסלון. אולי היא באמבטיה? ניגשתי לאמבטיה בשקט וראיתי אותה נשענת על הכיור מול המראה בראש מושפל, לא מסתכלת על המראה ולא רואה אותי. ניצלתי את ההזדמנות והתקדמתי לעברה מהר, אספתי אותה אל החזה שלי ,לפתתי את הגוף הקטן שלה ובלי שתרגיש הצלחתי גם לשים עליה את הקולר. הייתי גבוהה ממנה בראש לפחות, זה לא היה כזה קשה.
זה כן התחיל להיות קשה כשהיא התחילה להיאבק בי, ואני אחרי 30+2 שעות משמרת ופאקינג עייפה. בכל זאת, עדיין לא רציתי לחשמל אותה.
"תעזבי!!!!! אותי!!!!! ", היא צעקה ונעצה את הציפורניים שלה בצוואר שלי. העפתי את היד שלה מהר מהצוואר שלי, זרוע אחת שלי כרכתי סביב הצוואר שלה ובידי השנייה תפסתי את שני פרקי ידיה. רכנתי אל האוזן שלה ואמרתי באיום שקט, "בבית שלי לא צועקים, מובן לך, פרא קטן?". היא ניסתה להיאבק שוב ולהשתחרר מהאחיזה שלי אבל לא הצליחה, קטנה כזו. "עדיף שתרגעי", המשכתי לומר לה והידקתי את אחיזתי, חונקת אותה מעט. במראה ראיתי שמבטה נרגע בגלל החנק הקל ושחררתי מעט את האחיזה שלי. הורדתי את היד שלי על החזה שלה ושיחקתי באחת מהפטמות הוורודות שלה, מרגיעה אותה. גם היא כנראה הייתה כבר עייפה. היא נאנחה ואפילו אמרה לי תודה, הפרא הקטן. לא האמנתי לה, בכל אופן. אאמין לה רק אחרי שאבדוק אותה...ובינתיים, לכלוב. נתתי מבט עורג לכיוון האמבטיה, שכל כך כל כך הייתי כבר צריכה...והלכתי עם הציד שלי לכלוב.
"לאן….איפה...לאן את לוקחת אותי?", שמעתי את הפרא הקטן שואלת אותי בקול רועד. "לכלוב. שם תישני הלילה", אמרתי לה בקול מרגיע. "אבל למ...למה בכלוב....מה זה...מה יש לי על הצוואר?", שאלה בגמגום קל. ליטפתי את הראש שלה ולחשתי "כי ככה החלטתי, עד שאחליט מה לעשות איתך, פרא קטן, את נשארת פה. ועל הצוואר שלך יש קולר. חשמלי". הכנסתי אותה בכיפוף גב לכלוב, שריפדתי את התחתית שלו במזרן, לפחות לא יכאב לה בגב כשתישן. היא לא התנגדה כי הייתה מאוד עייפה ועיניה כבר התחילו להיסגר. סגרתי אחריה את דלת הכלוב ונעלתי במפתח. חיכיתי עד ששמעתי את הנשימות שלה מעמיקות ומעידות על שינה ולאחר מכן קמתי והלכתי לכיוון האמבטיה.
המשמרת שלי נגמרה...סופסוף. רוצה...לישון...כל כך…
המשך יבוא...
