"מטריף אבל משתדל להישאר שפוי"

שבבלוג שלי אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה.

אז טכנית, זה לא נחשב כאילו אני מתווכחת

 

רוב הזמן אני אומרת לעצמי שגם ככה אין סיכוי בעולם שאני אמצא. אז זה בסדר. אתה אומר ואני עושה - הכי טוב שאני יכולה.

ברגעים שאני חושבת שיש מצב

אני חוטפת בחילה בכל חלק אפשרי בגוף (וגם בכמה חלקים לא אפשריים)

 

אפילו לא קשה לי לחשוב עליך נוגע באישה אחרת מולי - עד כדי כך זה מטריד אותי

המחשבה שמישהי תגע בי

המחשבה לגעת במישהי

נראות לי מזעזעות ברמות אחרות

אם אני אשאל אותך למה אתה מתכוון - אני מתווכחת. אז אני לא (ופה לא נחשב)

 

אבל

אני לא רוצה.

 

[והכי הזוי. אני כל כך רוצה. רק כדי להראות לך שהנה, אתה אומר ואני עושה. ולשם שינוי אני לא מתווכחת. אולי מתחילה איפושהו באיזה עולם הזוי מקביל להתחנך קצת.. אני כל כך רוצה, רק כי אתה רוצה. אז אולי זה מה שמשנה. ועדיין - בחילה. יודעת שלא מסוגלת ומחזיקה הכי חזק בלהרגיע את עצמי שזה גם ככה לא יקרה. 

אני אעשה הכל כדי למצוא אותה. מבטיחה.

אבל אם אני אמצא

אני אתחיל להתווכח (גם זו הבטחה) ]

 

 

כן. מחפשת שפחה. עדיין. ממשיכה לחפש.

מחפשת שפחה מדהימה

שתצטרף אליי ולאדון שלי

לסשן מטריף וכיפי

 

פניות יתקבלו בהמון שמחה

 

:-)

אף פעם לא שמו אותי בפינה

אף פעם לא הבנתי את העונש הזה..

אני יכולה לדמיין כל כך הרבה מצבים בחיים שלי שהייתי שמחה על ההזדמנות לשבת לבד, בפינה, בעצמי..

אבל זה לא בעצמך...

זה כאילו סגור, זה כאילו לבד, אבל זה בכלל חשוף לכל החדר... לכל החדר, חוץ מעצמך..

וזה משפיל

יותר מקשירה

קשירה אתה יכול לתרץ לעצמך.. לספר לך, שאתה פשוט לא יכול להשתחרר אז אתה נשאר..

וככה, זה פשוט חסר כוחות

אתה חשוף, אז אתה נשאר, כי אם תזוז צעד קדימה, תהיה עוד יותר חשוף.. ואם תשאר.. ואם.. אתה חשוף.

והעינים שלך מחרפנות אותי

אתה דופק לי מבטים אבהים שמשתקים אותי, וגורמים לי להצטער על היום שהלכתי ללמוד פסיכולוגיה

כל מה שאני רוצה באותו רגע זה שתעטוף אותי..

אני בכלל לא מינית באותו רגע

אני סתם ילדה תלושה, שצריכה חיבוק כמו אוויר לנשימה   (....) שצריכה אבא, שצריכה להאמין שהיא מוגנת... רק לדקות הקרובות..

אולי זו המהות של השליטה אצלי- תעשה בי מה שאתה רוצה, הכל (לא הכל) .. רק תגן עליי..

 

הוא אמר בהשרדות שהוא "זונה של חום" .. המילה "זונה" איבדה את המשמעות ביננו, אבל לפעמים ככה אני מרגישה איתך – לא זונה של סמים, לא זונה של כסף, זונה של חום (זו הרגשה טובה, אגב. נוח לי במקום הזה... נוח לי לקבל כי מגיע לי, ולא סתם ככה.. הזנות, עושה אותי שווה... אתה לא מחבק אותי כי אתה מרחם עליי, אתה לא מחבק אותי כי אתה גדול ממני, אתה מחבק אותי כי יש לי מה לתת לך בחזרה. אני תמיד חוטפת אבן בלב כשאתה שם את הזנות הזאת על השולחן – נעלבת עד עמקי נשמתי.. אבל כשהיא אצלי, בידיים שלי, אני לא מרגישה יותר נמוכה... מרגישה עם כוח..)

 

כשהתחלנו לדבר אמרת שאתה לא מבין נשלטות שיש להן בלוג

אני יכולה לכתוב ספרים אחריי כל פעם שאני רואה אותך

ואני יכולה לכתוב טרילוגיות כשאני לא.

זה אגב השיעורי בית..

לא ההחלטה אם לבקש שתשחרר אותי או לא – אני לא רואה את זה קורה בכלל..

אלא הלדעת מה לעשות עם הכשלא הזה...

 

כשהגעתי לכלוב, הגעתי ממקום שלא רוצה לחפש עכשיו זוגיות ב"עולם האמיתי".. אין בי כוחות לזה.

לא רוצה שיהיה לי איכפת עם מי אתה במיטה.. לא רוצה שתצבוט אותי העובדה שאתה רוצה מישהי אחרת..

לא רוצה שיהיה לי איכפת אם אתה מתקשר או לא

לא רוצה שהודעת בוקר טוב שלך, היא שתכתיב אם יהיה לי יום מחוייך היום או לא..

לא רוצה .. לא רוצה שהרגשות שלי (שוב) יהיו בידיים של מישהו אחר

אתה מבין, אני לא יודעת להחזיק אותם, את הרגשות. אני לא יודעת מה לעשות איתם. אז כשהם קיימים, הם תמיד חייבים להיות אצל מישהו אחר, כי אני יכולה רק להרוס אותם... וכשהם אצל מישהו אחר, אני יושבת בפינה חשופה, פרוסה להכל וסגורה לעצמי

או בקיצור – אני לא עושה זוגיות. לא ברור לי מה בכלל יש ביננו (שזה די מצחיק. כי משום מה לאנשים אחרים כן ברור.. ) אין לי שמץ של מושג (או אפילו משהו קרוב לזה) לגביי מה שאתה מרגיש

רק אני מרגישה עם עיניים עצומות לרווחה (כן) – הולכת כמו מפגרת ולא יודעת לאן (אני לא מסתדרת טוב כשקושרים לי את העיניים)

זה היה אמור להיות בכלל משהו קליל כזה.. סתם חשבתי על הלילה והתחשק לי לכתוב, כי מלא זמן לא כתבתי.

ואז התקשרת

ואני לא יודעת מה מאפשר לי להצליח לכתוב משהו כזה ולשקול ברצינות לתת לך לראות

ואני מדברת איתך על י', וכמו כלום אתה אומר "פעם הבאה תתקשרי אליי".. וכל הדמעות בעולם נעצרות לי בגרון .. זה מרגיש מוגן. כשהוא בצד השני של הארץ, והקול שלו בצד השני של הטלפון, כשאתה מחבק אותי ואני שומעת את הפחד בקול שלו, זה מרגיש מוגן – ואולי מזה אני כל כך מפחדת.. זו הרגשה ממכרת מידי... ובדרך כלל אשלייתית .. אין חיה כזו "מוגן" אני יכולה לסוע בטרמפים ב4 בלילה ממך הביתה ולחתום לך שלא יקרה לי כלום (ואם כן, אז לא נורא) – כי הדברים האלה לא קורים במקומות לא מוגנים – זה לא כמו שלימדו אותנו, שמישהו יחטוף אותנו בסימטה חשוכה... או לפחות לא רק – אין איך להיזהר, כשזה קורה בתוך חיבוק של הבן אדם שאתה הכי אוהבת.. אז המוגן הזה, הוא הדבר אולי הכי לא מוגן שקיים. הרבה יותר מוגן לעמוד באמצע הכביש ב4 בלילה – הסטטיסטיקות שלי מראות שאולי עדיף לי רוב הזמן לעמוד באמצע הכביש ולקחת טרמפים..

 

ואיכשהו

עם כל זה

אני לא רוצה שתשחרר אותי.

אני לא בטוחה שטוב לי להיות משוחררת בהיגיון, ואני יודעת בוודאות שזה לא מה שאני רוצה ברגש

ואני רוצה לתת לך לקרוא

ואני יודעת שאני אתחרט

ואני כבר רואה איך כל פעם שאני מרגישה עוד קצת, הלב שלי כבר נשבר מראש עוד קצת

ואז אני חושבת על הפינה הזאת

ועל כמה זה מטלטל מולך

ועל איך אני לא יכולה להתחיל להסביר לך את ההבדל

לא כי להיות עם מישהו זקן עושה את ההבדל – כי אתה, אחר לי... כי אתה שונה....

אם כבר גם ככה זה נגמר...
אז אולי דבר אחרון שלא עוזב אותי כל התקופה שאני מכירה אותך
שאני שואלת את עצמי אם בגלל זה הכרתי אותך...
אבל אף פעם לא מחזיקה מספיק אומץ כדי להגיד לך -
אבל גם ככה זה נגמר, אני לא רואה שום דבר משתנה לא בקרוב ולא בכלל, ואני לא יכולה ללכת בלי להגיד את זה


המערכת יחסים שלך עם (...)
אני חושבת שאמרתי לך פעם.. שהיא מזכירה לי נורא את המערכת יחסים שהיתה לי בתור מתבגרת עם אבא שלי..
אז אני לא אספר לך למה זה רע, שאתה צועק עליה, או מאיים, או עושה מניפולציות
אני כן אספר לך על (...) בגיל 26
הרבה הרבה אחריי שהיא כבר לא תצטרך בכלל להיות איתך בקשר (אבל היא תהיה)
כשהיא כבר ילדה גדולה ו"מגובשת" ..
כשהיא יכולה להחזיק את כל העולם בידיים..

היא תמיד תזכור,
שאבא שלה, הבן אדם שהכי אוהב אותה (או אמור) הבן אדם שכל המהות שלו בעולם שלה זה לשמור עליה, הבן אדם שצריך לחבק אותה כדי שלא תיפול..
הוא גם הבן אדם שלא מפסיק לפגוע בה..
אתה לא צועק נכון?
היא מספיק חזקה וצועקת עליך בחזרה נכון?..
אז זה לא כזה נורא...

בלי טיפת קשר ללימודים שלי
אני יכולה לספר לך על מה מערכת יחסים כזאת עושה (יכולה לעשות) לנערה שצריכה ללמוד את העולם
על איך היא משבשת לחלוטין הבדלים בין טוב ורע - ואיך כל בן אדם, חרא ככל שהוא יהיה, היא תחפש את הגרגיר הזה של הטוב, כי חייב להיות טוב
ועם הזמן, יכול להיות שהיא אפילו תלמד, שזו לא היא אשמה, שזה החולי שלך... אבל זה לא יהיה הסוף, להפך.. היא תתחיל לחפש את "החולי" של אחרים.. כי אף אחד לא עושה שום דבר מרוע טהור - האדם הכי פוגע, הכי רומס, הכי שובר.. עדיין יכול לאהוב אותה (כמו אבא שלה) - וזה לא היא.. זה הוא, והיא צריכה לקבל אותו כמו שהוא.. (כמו אבא שלה)
אני יכולה לספר לך על איך כשהיא תצא לעולם, ותצטרך להתחיל לבנות מערכות יחסים.. גם הפשוטות ביותר (שלא לדבר על זוגיות) היא לא תדע - אבל הבפנים שלה יהיה משובש... הבסיס, המערכת יחסים הכי חזקה, הכי אוהבת, הכי מעצבת - תהיה מקולקלת... אז היא תסתובב, בונה מערכות יחסים עם אנשים שכל כך כל כך כל כך אוהבים אותה.. וחושבים שהיא מדהימה ויפה וחכמה ולא מפסיקים לרגע להגיד לה את זה. חוץ מכשהם צועקים עליה (אבל לא באמת צועקים נכון?) ואז, אז היא רק צריכה לנשוך שפתיים ולחכות שיעבור להם.. לחפש תודעה אחרת להיות בה.. כי מחר הם יחזרו לאהוב אותה (כמו אבא שלה)

והיא תחפש אותך
היא תמשיך לחפש את האהבה שלך.. לא כי יש לה ספק בה.. סתם כי היא קצת לא ברורה
וכשהיא לא תמצא, כי אם אתה לא תרצה אתה לא תשתנה, היא תחפש אותה באנשים אחרים...

רק שהנה הקאטצ'...
אתה, אתה באמת אף פעם לא תפגע בה. תמיד תעצור בזמן..
רק שאנשים בחוץ.... הם לא אבות חמים ואוהבים כמוך... הם.. כמה מפתיע, קצת יותר חארות.. ומחפשים דברים אחרים
אז לא בטוח שהם יעצרו..
היא תחשוב שהם יעצרו. היא תאמין בזה, כי היא תאמין שכולם טובים ביסוד ורק קצת "חולים"
אבל הם לא יעצרו.



הדבר היחיד שאני כל כך מקווה בשביל מיכל, הוא שהיא לא אוהבת אותך כמו שאני אוהבת ואהבתי את אבא שלי.
כי אני יכולה להגיד בוודאות מוחלטת, שאם האהבה שלה אליך טיפה דומה, הולכים להיות לה חרא חרא חיים..
כי אתה הגבר הראשון בחיים שלה. אתה. וכל הגברים מעכשיו עד הרבה אחריי שלא תהיה כבר, יצטרכו לעמוד בסטנדרטים שלך...
וזה הגיל..
צחקת על ר' אז.. זוכר? שהוא שאל אותי איך החיים שלי היו נראים אחרת אם בגיל 12 משהו היה משתנה?
לא חשבתי על החטיבה, לא חשבתי על מה שאנשים אחרים עשו לי..
רק חשבתי על איך החיים שלי היו נראים... אם אבא שלי היה יודע לאהוב אותי אחרת..

אתה חושב שזה כלום
שזה רק צעקות ובקטנה
והיא יודעת לצעוק הרבה יותר חזק (רק שיום אחד היא כבר תפסיק לצעוק. את כל האנרגיות היא הוציאה כבר על לשמור על עצמה ממך..)
הריי בחיים לא הרמת עליה יד
ובסכ"ה - נתת לה הכל, את כל מה שהיא אי פעם רצתה ולא רצתה..
אתה אבא מדהים.. אבא "מוותר"..
חוץ מהרגעים שאתה לא..
וזה, זה הגיל. עכשיו.
ואתה יכול אחרת. כולם יכולים אחרת.

כדי שהיא לא תיכנס לאתר שכולו שחור, ותחפש שיאהבו אותה, גם אם צועקים עליה
כדי שהיא תדע שאפשר לאהוב בלי לפגוע ולהיות נאהבת בלי להיפגע.. שמותר לה ללכת בעולם בלי לנסות לרצות כל הזמן איזו באר בלי תחתית.. שאסור לאף אחד.. אבל ממש ממש לאף אחד - בלי יוצאי דופן - לצעוק עליה ולהשפיל אותה ולהעליב אותה. גם לא לאבא שלה.



את השיחה שלנו סיימת בזה שאני לא נותנת רק לוקחת...
ואתה צודק. ביני לבינך - אין לי מה לתת לך (דה ז'ה וו.. תקרא את הבלוג שלך) - מההתחלה אמרתי לך.. אני אקח ואקח.. כי לא נשאר בי מה לתת.
ובכל זאת,
אני מקווה שאולי זו איזשהי נתינה בכל זאת..
תחזיק את הילדה שלך, היא שבירה עכשיו...

היא אף פעם לא תהיה "ילדה גדולה"... לא כשלא נתנו לה אף פעם להיות ילדה קטנה..
היא אף פעם לא תהיה מוגנת, לא כשהבסיס שלה היה תמיד רעוע..

והיא תמשיך לאהוב אותך..
לא משנה מה, היא תמיד תמיד תמשיך לאהוב אותך.. אתה אבא שלה.

היה לי אבא מדהים
הוא עשה בשבילי הכל
אהב אותי כל העולם ועוד קצת
אין בן אדם אחד בכל העולם שיכול להיות לו תחליף
ומשום מה... אף פעם לא הפסקתי לחפש..


אין לי את הטלפונים שלך
אין לי את המסנג'ר שלך
אין לי את האימל שלך
הדרך היחידה שלי להשיג אותך היא דרך כאן
והאתר הזה אשכרה מוריד לי שנים מהחיים, אז אני לא רואה את עצמי מבלה כאן יותר מידי
אז אתה יכול להיות רגוע.. אני לא אקח ממך יותר.

אבל גם לא יכולתי ללכת בלי לחשוב על הילדה הזאת - שגם כשהיא בועטת וצורחת - היא כל כך כל כך צריכה אותך...

גם אם אתה לא חרא (...)
אנשים בחוץ - כן
ואתה לא יכול לשמור עליה מכולם
אתה כן יכול לתת לה בסיס יציב לעמוד עליו.. כדי שהיא תשמור עליה לבד..

אני לא יודעת למה נראה לך כל הזמן שאתה הורס לי

אתה אולי בערך הנקודת אור היחידה שיש לי בתקופה הזאת

מרגיש לי כמעט בטוח איתך (בשונה מכאן) אז כשאני בוכה לך, זה כי אני יכולה. וזה המון המון. זה לא מובן מאליו בכלל

וכי אני רוצה אליך... כי איתך לפחות יש לי קצת שקט (או לפחות סמים ..)

 

זו תקופה קשה ממש. הקטע עם המבחן היה סוג של קש, כי בשנתיים האחרונות לא משנה מה עברתי ובאיזה תקופה הייתי ואם הייתי מסוממת או מדלגת בין מסיבות, לא יודעת - הלימודים בחיים לא נפגעו לי. הלימודים תמיד היו קדושים אצלי - תמיד. הם תמיד היו לי עוגן... וגם אם לא השקעתי בללמוד, עדיין נאחזתי מאד חזק בשיגרה שלהם.. וכשהבנתי שאני כבר כל כך לא מחוברת שאני מתחילה לפשל גם בתחום הזה (הריי עשיתי את זה רק לפני שבועיים עם מבחן אחר) - נשברתי לגמריי.. אני יודעת שזה מוגזם, ולא קרה כלום בסכ"ה, אני בטוחה שזה יפתר וזה קורה לכולם - אבל בשבילי זה מסמל דברים.. אני שבורה כבר תקופה ואתמול (ושלשום) זה הגיע לסוג של שיא (בעצם הלוואי שיא. שיא אומר שנגמר... לא שיא. סתם נקודה גבוהה) 

זה מה שקרה אתמול

זה מה שקורה פחות או יותר בשבוע האחרון - ואין לזה שום קשר אליך, להפך.. כל מה שבא לי זה לעזוב את הכל ולחזור לחיבוק שלך ... 

 

אני שרוטה ממש..

אתה אף פעם לא מאמין לי

אתה אומר שאני כל הזמן מאיימת.. 

אבל אני שרוטה ממש.

ואני מחייכת כשאני אומרת לך לברוח, כי זו שיחה שאני מנהלת כל החיים עם אנשים, והם מבטיחים שהם לא יברחו, ומה פתאום - ואז בלי שאני אבקש, הם בורחים.. כי קשה איתי. 

אז... אני יכולה להבין אם גדול עליך עכשיו.. ואם אתה רוצה שאני אתאושש קצת בלעדיך ואז אחזור.. באמת באמת יכולה להבין

 

 

ותודה }{

אני יודעת שזה חרא מצידי לעשות את זה בכתב

אבל משהו משתתק בי כשאנחנו מדברים

אתה באמת חשוב לי, באמת קשה לי לחשוב שלא תהיה בחיים שלי  אבל זה יותר מידי בשבילי.....

אני לא רוצה לשנות אותך, גם אין בי אנרגיות לשנות אותך.. 

דיברנו על בניה, על איך זה משתלב לי בחיי יומיום ובתהליך בנייה - וזה לא. 

זה עושה בידיוק את התפקיד ההפוך זו אחלה פנטזיה, אבל מבחינתי שם זה נגמר... זה לא העולם שלי, זו לא אני. 

זה הכל משחק בשבילי - ואני מבינה שזה לא בשבילך.. אבל בשבילי, אני סתם מתנסה (או יותר נכון התנסתי) ...

אני בטח לא מוכנה לעוצמות כאלה ולאינטנסיביות כזאת..   

משהו שאתה לא יודע עליי כל כך אני לא בן אדם בוכה..

זה העלה לך חיוך נכון? אבל אמיתי לחלוטין - לבכות זה נדיר לי.

לתת למישהו לראות אותי בוכה זה אפילו עוד יותר נדיר, עד כמעט לא קיים (הפסיכולוג שלי ראה אותי בוכה אולי 3 פעמים בשנה וחצי) 

ואיתך, איכשהו כל שיחה או מתחילה או נגמרת בבכי - טוב או לא, זה לא משנה...

מה שמשנה זה שזו לא אני - אני לא הבן אדם הזה... אני גם לא רוצה להיות הבן אדם הזה.

אני יכולה להבין שכחלק מ"לשלוט" זה לגרום לי להיות חשופה גם נפשית - קראתי את זה בפרופיל שלך ביום הראשון.

אבל זה לא מתאים לי... לא ככה..  

אני חייבת ללכת  ואתה חייב לתת לי ללכת - כי רוב הזמן, אני לא רוצה ללכת.

כשאני מתייחסת לזה רגשית, אני רוצה להישאר... או אפילו לא עיניין של רוצה. פשוט נשארת...

משהו מקפיא אותי במקום ולא נותן לי לזוז אבל בהיגיון - אני יודעת כמה זה לא בריא לי... ואני יודעת לאיזה מקומות זה יכול להוביל אותי..

ואני לא יכולה.. ולפי החוקים שלך - אתה אמור לשמור עליי.. ואם אתה רוצה לשמור עליי, אתה צריך לא להסכים לי לחזור (כי אני ארצה, ובטח אנסה..)

קמתי מזה.

בדם יזע ודמעות (מילולית) קמתי מהמקום הזה - אני לא מוכנה לחזור אליו.  

אני מצטערת אם אני פוגעת בך הלוואי שיכולתי לעשות את זה איכשהו אחרת.. 

אני גם מרגישה שלא משנה מה אני אכתוב, זה סתם יעצבן אותך יותר כי אתה תרגיש שאני מנפנפת אותך..  

ואני יכולה להגיד לך "זה לא אתה זו אני" ועם כל הקלישאתיות של זה, אני נשבעת לך .. נשבעת לך - שזה ממש ככה.   

באתי ממקום בעייתי מידי נכנסתי לא מספיק יציבה רוצה החוצה..  טעיתי  

לרגעים חשבתי שעדיין, אני יכולה להשאיר אותך ברשימת קשר שלי, לדבר איתך מידי פעם - כי אתה בן אדם חכם ורגיש ומדהים, וכיף לי לדבר איתך והיום אני מבינה שזה לא באמת אפשרי.  

אני עוד יותר מצטערת שאני עושה את זה בכתב ולא בקול..  אבל אני לא מצליחה בקול.. לא מצליחה. 

מקווה שתצליח להבין את זה, או לפחות... לא יודעת, לסלוח? (אם אתה כועס)  

ואני מקווה שזה מספיק ברור.. ו

למקרה שלא, אני לא רוצה יותר. קשר איתך. שום סוג של קשר - זה משפט זוועתי שלא הייתי אומרת לאף בן אדם בעולם, אבל אני יודעת שאתה אוהב לשמוע את הכל הכי ברור ולעיניין - אז זו השורה התחתונה..    

אני מצטערת..

ו- מתנצלת

ומקווה ורוצה בשבילך...   

לא יכולה................      
__________________________

 

לפני הכל,

אני ממש לא כועס.   אני עצוב שככה שאתמרגישה,   ועצוב להפרד ממך.   את יקרה לי וחשובה לי   ורציתי באמת באמת ללמוד ממך המון.   זה לא בכאילו וזה לא בענין שליטה,   ללמוד ממך כי אצ יודעת הרבה דברים שאני לא,   הרבה דברים שאת יודעת   ושאני לא, ושפגעתי בעצמי ובמי שאהבתי כי לא לימדו אותי.   באמת התכוונתי לכך.   יש לך המון מה לתת לי.   לכן נמשכתי אלייך ולכן נהיית לי מאוד חשובהץ   אני אל יכול בכלל לסתור משהו ממשה שכתבת. היית תמיד כנה איתי   וזה המחיר - אין מקום לויכוח.   אני באמת לא אפנה אלייך בכל צורה.   וזה ממש קשה לי לכתוב.   אני מדי מכבד אותך כדי לא להבין ולקבלץ   אבל אם תפני אלי אני לא אדחה אותך.   אזה פשוט לא אנ.   את בנדם מדהים   מיוחדת ויפה ברמות שאין כאלה.   אני מצטער שלא שמרתי עלייך טוב.   ואנימקווה שאת תשמרי על כל מה שהקמת ובנית.זה חשוב   נורא.   די, אני רע בנאומי פרידה.   תשמרי על עצמך.

מעניין לספור כמה פעמים הסיפור הזה נגמר

(וכמה מהפעמים האלה, הוא נגמר במכתב סוחט דמעות)

אולי אצליח לשחזר סשנים

אולי פשוט תצטרך לתת לי חומר חדש לכתיבה :)

 

הנה המכתבים (עוצרי הנשימה)

ואח"כ ניסיון נואש לשחזור הסשן האחרון, לך תדע..