אני ואני.

כל פעם מחדש כמו עוף החול קם מאפר איזה צדיק תורן וזועק אל השמים - "נשים הישמרו על נפשותיכם" ומגלה מחדש את אמריקה.
זה לרוב ילווה באיזה קישור או סיפור נוגע לב על עלמה במצוקה שהתקשרה אליו באמצע הלילה לספר שיש שולטים שהם פיפי וקקי והוא הגיש לה את כתפו החסונה והכיל אותה בגבורה גדולה.
ואז נקבל את המניפסט הידוע על זה שיש כאלו שלא מתבישים לקרוא לעצמם "שולטים" והם עלובי נפש שרק מחפשים זיון שקוראים לאשה זונה, כלבה, חור עוד לפני שהרבנות הראשית של הכלוב אמרה עכשיו זה הזמן להשתמש במילים מחפיצות.

לאחר דיונים רבים בדרגים הכי גבוהים בצנזורה ופסיקה תקדימית של בג"צ שניתן לחשוף את כולם למידע, אנו מביאים אותו בפניכם.
יש גברים שרק רוצים סקס! כן אנחנו מבינים שאתם בשוק ולא מבינים איך הממשלה הנוכחית נתנה לאנשים כאלו להסתנן לתוכנו.
איך אנשים מדברים על בית מקדש שלישי בזמן שקדושת השליטה מופרת בצורה בוטה יום יום.
לקרוא לעצמך שולט ולחפש רק סקס? איפה נשמע כדבר הזה מילא לגנוב כמה חמגשיות, לכפכף איזה זקנה, להקפיץ ילד על הברכים ולשחק לו בצמות אבל להשתמש בתואר שולט בשביל זיון עד לאן העולם יכול עוד להתדרדר.
רק חסר שגברים יתחילו להגיד לנשים שהם אוהבים אותן בשביל סקס.

עלמות טהורות, נשים הגונות אנחנו בעידן ה Me Too אז אין סיכוי שנגלגל אליכן אחריות של להפעיל את הראש לפני שאתן בוחרות להפגש עם מישהו.
למה שמישהי בכלל תחשוב שאם מישהו מתנהג כמו דוש הוא דוש. או שחס וכרפס תהיה אחראית להבין שגם עולם השליטה מורכב לא רק מאלים ו gad's למינהם אלו הסתננו לשם מספר בני אנוש.

בכדי להקל על זיהוי "שולט אמיתי" אנחנו מביאים בפניכם קטעים מהפרק הידוע "השולט" איך להבדיל בין שולט מלידה לשאר העולם - 

1. שולט מלידה כותב במינימום מניפסט אחד שמסביר מה זה להיות נשלטת אמיתית ולא אחת שמשחקת בנשלטת.

2. שולט מלידה הוא סוג של מתקן טיהור שפכים אחד שיספר לך כמה הוא מכיל ואת תקיאי את תחלואי חייך עליו הוא יאגור אותם כמו ביובית ובהמשך הדרך ישתין אותם עליך חזרה כמים קדושים שיטהרו ויתקנו את חייך.

3. שולט מלידה הוא מוביל מלידה פלורליסט יש לו דרך שתמיד מצליחה, את רק צריכה ללכת אחריו כמו סוס שכיסו את עיניו. יש לו תשובה להכול הוא פשוט אחד שמדבר על הדברים רק אחרי שאת מקולרת אליו כדת כלובי בישראל.

4. שולט מלידה לעולם לא ישכח לגחך על 50 גוונים של משהו בכדי שלא יפוספס שהוא טהור שנולד מצלע השליטה ולא סתם נתקל בה במהלך חייו.

גבר אוהב לדעת ולהרגיש שגמרת בזכותו. אני תמיד נותנת פידבקים חיובים אם גמרתי. אם לא גמרתי, אני לא מזייפת אורגזמה, שירגיש חרא עם עצמו. מצד שני הוא בטח לא מרגיש חרא בגללי, זה האגו ותסביך הביצועים שלו.

הגבר הנכון הוא זה שיושב עליך פצצה בדיוק כמו השמלה שלך. יש קשר ישיר בין בגדים לגברים.

יש ימים שהוא נראה במיטיבו, לא כל הזמן הוא במיטיבו, יש לו ריח טוב, הוא לבוש טוב, ועם אנרגיות וחדות גבוהות משלי. אני לא אוהבת שיושב מולי מישהו שעוקף אותי בחדותו, זה גורם לי להתבלבל. משהו בו מוציא ממני דברים כמוסים, לא סודות אלא מחשבות עמוקות וכמוסות, כאלה שאני לא מבטאת בקול או אפילו בכתב. הן לרוב צפות בראשי אך הוא מוציא ממני אותן. יש משהו בחיבור שלנו המחשבתי, בפינג פונג המחשבות שלנו. כמו שילוב כזה של שני חומרים שלא יודעים כיצד יגיבו כשינסו לערבב אותם. יש בינינו פערים משמעותים בתפיסה של הרבה דברים בסיסיים, הוא חולק איתי המון דברים ומצד שני הוא לפעמים כה מנותק ורחוק כאילו אנחנו על שני כוכבי לכת שונים. הוא יכול להיות כה רך ואלים גם יחד, הוא יכול להיות רגיש ולזהות ניאונסים ולהגיב בחום ובנועם, ומצד שני להיות קר ומנותק ריגשית. הוא שואל אותי שאלות יפות ונכונות, ומקשיב. ההקשבה שלו מרוכזת והוא לא מסיט את עינייו מעיניי. הוא מהפנט אותי בעיניין ובהקשבה שלו ומשאיר אותי בפה פעור. הוא רואה. יש לו ראייה חדה גם לבפנים שלי. הוא רואה את כל הדמויות שבתוכי, שחיות איתי בדיסהרמוניה. הוא רואה את הבחורה היפה והסקסית שזה הדבר העיקרי שחשוב לה. כמה היא יפה חיצונית, והשיער שלה מסודר, והבגדים שלה מדוגמים. כמה אני מושכת בכל רגע נתון, שובבה בדיוק במידה, כל תנועה שלי מלאה בחן, כל חיוך במקום. הוא רואה את הבחורה האינטלקטואלית שבי, חכמה, מבריקה אפילו. שהשכל זה מה שחשוב אצלה. שמנהלת דיון באופן אינטלגנטי ביותר שלובת רגליים, שאומרת בדיוק את הדבר הנכון. הוא רואה את הבחורה הבליינית שאוהבת לרקוד, להשתולל, לצחוק במועדונים ולצאת עם זיון בסוף הערב. הוא רואה את הבחורה האמפתית שמרגישה את האחר, שמקשיבה לאחר, שמחייכת כאשר מישהו זקוק לחיוך שלה, שרואה מישהו במצוקה וזה מיד צובט לה בלב. הוא רואה בחורה אסטרטיבית, בוסית, מהירת המחשבה שעומדת על שלה. הוא רואה את הבחורה שכועסת ומזעיפה פנים על כל דבר שלא נשמע לה הגיוני, מתנהגת בילדותיות אינפנטלית ושוברת את הכלים. אני תמיד רוצה להישאר יפה דרך העיניים שלו, לא תמיד זה מצליח כי הוא מצליח לראות גם את הצדדים המכוערים שבי. 

היא מספרת לי שהיא עשתה אתמול סקס בשירותים במועדון. היא הוסיפה שהיא לא נהנתה ושהיה צפוף ומסריח. אמרתי לה שאם כבר סקס בשירותים אז רק בשירותי נכים. יותר נקי, יותר מרווח, וכל הידיות שמסביב יותר שימושיות. 

אני לא אוהבת את הקולות שבראשי. הם תמיד מדברים, ואני תמיד משתכנעת.

גברים אוהבים ציצי, עד כדי כך שזה גורם להם להתנהג כמו תינוקות עם געגוע מטריד לתקופת הינקות. ניתן להתייחס לאובססיות של גברים עם השדיים לצורך במוצץ. זה אחד האיברים הנשיים שהכי מעניינים גברים מבחינה ויזואלית ואינסטרומנטלית גם יחד. גם נשים עוסקות בהם רבות, ורואות בהם סמל לנשיותן. פעם אחת אני רוצה להיות גבר רק לשעה אחת , להיכנס לראש שלהם באופן מוחלט ולבדוק למה ומה בדיוק הם מוצאים בציצי הזה שהם כל כך מחוברים אליו, מצד שני אפשר גם להבין אותם שדיים הן אחד(שני) הדברים היותר נעימים לשחק איתם בגוף האנושי. אין לנו עוד הרבה איברים כל כך רכים, גמישים ונעימים למגע, ושאין בהם אף גרם אחד של תוקפנות, נוקשות, או יכולת להזיק. גברים רואים ציצים באופן שונה לגמרי מנשים, וכדאי לנשים לקבל אל זה כאקסיומה. פרויד אמר שכל הגברים רוצים לחזור לרחם - בלי ספק הם עוברים בדרך לשם את שלב העולל היונק. יש הטוענים כי החזה הוא תוצר לוואי אבולוציוני שנועד לשדל גברים. זהו השלל הקדמי שגברים נהנים להגדיר את מבטו כאשר לא מהופנט על ידי התחת. 
לפיכך מסתבר כי אם לכלבים היה שלל שכזה על הבטן שלהם הם עשויים להחליף בין תנוחה מיסיונרית doggystyle. השפעתו של הפרונט המתפרץ על רוב הגברים שבוהים בו תוך כדי שיחה איתך כאילו דברייך שוליים ושדייך הם מרכז העניינים – ממוגנטים בעל כורחם אל מוקד המשיכה המרהיב הזה ששולח את דמיונם להפלגה מפתה בה הם ממששים, מועכים, צובטים ומתפלשים. גברים מעריצים את הזוג המלכותי בכל צורה ומרקם - לא משנה אם הציצים שטוחים, עגולים, אליפטיים, שפיציים, עומדים, גדולים, קטנים, נשפכים לצדדים, נפולים, ענקיים, בינוניים, דומים לפומלות או משולים לחצאי משמש, מוצקים או רכים, זקופים או נפולים, בעלי עטרה בהירה או כהה, חתומים בפטמות זקורות או שקועות, פוזלים לצדדים או ממוקדי מבט – ובלבד שיוכלו לינוק, ללקק, להתפלש וללוש בידיים מיומנות ובהנאה את הצעצוע הרך עם כפתור ההפעלה הנוקשה בפסגתו. בזכות הנטייה התינוקית של גברים לרצות לחזור לרחם, ובהיעדר כל יכולת ממשית לעשות זאת (חוץ מאשר באמצעות קצה השפיץ) - הם מסתפקים בציצי. לכן, ציצי גדול/קטן הוא נכס שאין לזלזל בו.

אני  בכלל לא אשה של ציצים. עם כל הכבוד (ויש כבוד) יש גברים שנטפלים לאיבר הזה כאילו מדובר בדה זה וו בו אתם חוזרים לינקותכם. גם אם אתה מחשיב את עצמך כשד בתחום השדיים כדאי שתזכור שיש איברים אחרים שלא כדאי להזניח.  אני אשה של תחת. אני מעדיפה שישחקו לי בישבן מאשר בציצי.

לגוף שלי יש חיים משלו, הוא מנותק מהראש שלי. לעיתים קרובות הוא צועק, צורח, זועק ומתחנן. אני נשכבת על הרצפה הקרה ואז הכול נהיה שקט פתאום, כל המחשבות שבמוחי מתנדפים לאוויר. אני דוחפת את האצבעות שלי לכוס, עמוק לכוס. האצבעות שלי טובעות בפנים. הבגדים כאילו נפשטים מעצמם ואני שוכבת על הרצפה הקרה וזזה כאילו נכנס בי שד. אני רואה בראשי את הבחורים האלו צופים בי, בחורים גבוהים, חזקים ובטוחים בעצמם, בחורים קצת יותר הססניים עם מבט ביישני ולחיים סמוקות. אין להם הרבה במשותף חוץ מהזין הזה שתלוי להם בין הרגליים. כולם מביטים בי, מביטים בגוף הזה שלי שמתנענע למעלה ולצדדים. מביטים בי גונחת על המרצפות הקרות שחובטות בגבי ובנפלאות תנועת האגן שלי. יש להם מבט כזה בעיניים, חולני כמו שלי, כאילו הם דמות מצוירת שנפלה מאיזה צוק וכוכבים מטיילים לה מסביב לראש. זה מוזר איך דווקא ברגעים האלו דמות מצוירת נכנסת לי לראש ולפתע כל הגברים מתנדפים, הגבוהים והנמוכים, החזקים והצנומים. האגן שלי מפסיק לזוז והמרצפות איבדו כל ערך מוסף מלבד משטח קשיח עליו צועדים אנשים.

כשהוא רואה אותי אני אומרת לו שהחיים שלי הם קומדיית סלפסטיק רבת היקף, כמו סרט מצויר רק שהדמויות לא לובשות תחתונים, וקמה מהמרצפות הקרות.

תענוגות מין זה חלק חשוב ביחסים. כל סוג של יחסים. להנות ממין עד שכל כניסות החורים כבר כואבים, סימני שפשוף וחיכוך חותכים בבשר החי, וכתמי זרע פזורים לכל עבר. אני מאד פתוחה מינית ומחשבתית ואין לי בעיה לנסות כמעט הכל מלבד הגבולות הברורים שלי שאני לא חוצה ולא מעניין אותי מי הפארטנר. יש גם דברים שאני לא אוהבת וזה נורא פשוט מה שלא אוהבים - לא עושים. כשיש תשוקה אפשר להנות כמעט מכל תנוחה אפשרית. אני תמיד בעד ליצור תענוג משותף, למשל כשהוא חודר אלי מאחור והוא עוצר לרגע אני זזה אחורה דופקת אותו, מנענעת את האחוריים כאשר הוא בתוכי. דוגמה נוספת כאשר אני מעליו אני שמה ידיים על פלג גופו העליון ומנענעת את האגן כשהוא בתוכי. זה מאפשר חיכוך לשנינו. זיונים בעמידה מאחור זה תענוג רק יש לוודא שהפרטנר בגבוה הנכון. אפשר גם על המזרן, שכיבה על הבטן, רגליים צמודות, הגירוי חזק במיוחד. ישיבה על הברכיים על הפרטנר עם הגב אליו, והפנים מופנים לכיוון הביצים שלו. יש עוד הרבה תנוחות מענגות לשני הצדדים - שכיבה על הצד, בישיבה על כיסא, בישיבה מזרחית זקופה וכן הלאה, וכן הלאה.

מסקנות אופרטיביות - 

1. בכל תנוחה אפשר להנות כאשר יש תשוקה.

2. ליצור תענוג משותף.

סלקציה היא מילה נוראית היא מסמלת את הטיהור שעשו הנאצים ליהודים "שלא יכלו לעבוד", סלקציה היא הדרך של אשכנזים להרחיק מזרחים ממועדונים שלא יראו איך הם באמת רוקדים. וישנן עוד דוגמאות רבות ומרובות למה סלקציה היא דבר שלילי.

ועדין איך יכול להיות שלמרות העבר וכל הרע שסלקציה מביאה יותר ויותר אנחנו מגעים למקום שאנחנו מתגעגעים אליה?

אם יש דבר שנוי במחלוקת בעולם השליטה זה ביזאר אם עסקי הזהב עדין משגשגים כראוי למחירי הזהב החלקים האחרים תמיד היו שמורים למעטי מעטים, לרוב לא ראינו לא שמענו רוב הסיכוי שהם גם לרוב לא קוראים.

ואיך אנחנו יודעים שהם לא קראו? לוגיקה פשוטה. רק אנשים שהתאפקו כל כך הרבה יכולים להכות אותנו בפרץ שילשול אין סופי יומם וליל.

הבלוגים הפכו למקום שאם רצונך לקרוא משהו אין דרך מלבד להתפלש בחרא שנכתב 20 פעם ביום על ידי החכמים התורנים.
אנשים שכותבים 10 פעמים ביום (יום חלש) זה במובן מסוים התחתית של התחתית.

כן, אנחנו יודעים שחלקם מנסים למכור חוכמה אין סופית, ציניות, וכשזה לא עובד אז דוחפים איזה תמונה או גיפ מטופש רק להישאר על המסך.
וכן אתם מגיבים ומגיבות יקרים/יקרות אתם לא טובים יותר כי מי שמתפלש בחרא מריח כמו חרא.

אז אם תשאלו אותי אם יש אנשים מסוכנים באמת הם אלו שיש להם עודף זמן.
כן גם  במידה והם "אנשי עסקים" שמצליחים בין חתימת הסכם שלום לחוזה על מליארדים לכתוב ולהגיב 100 פעם ביום כל שנותר לקוות שתוחזר הסלקציה והמקום הזה יחזור להיות סתם בלתי נסבל.

ואם הסלקציה קשה לכם ניתן לפחות לקוות שנקבל כפתור שיאפשר לנו למגר אנשים מרשימת הבלוגים לקריאה ואז אולי נקבל אופציה גם לקרוא אנשים אחרים מבלי להיתקל באותם דמויות מלאות כלום ושום דבר כל פעם מחדש שנכנסים.

אז אל תתבישו - הגידו כן לכפתור בלוגים לא מומלצים כפתור הגאולה שיעזור לנו לשרוד עד שתגיע הסלקציה.

ואם כפתורים הם ענין יקר אפשר פשוט לקוות שאתר הכלוב ידע לספור עד 2 אפשרויות פרסום ביום ומי שממש יש לו יותר משני דברים להגיד כל יום שילך לפסיכולוג.

בפרק הבא נלמד על חשיבות הדיקטטורה ביצירת איזונים בעולם.