לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 14:50
בעוד כמה שעות פותחת שערים,
מפלס ההתרגשות בעלייה כמו היתה זו הפעם הראשונה.
זכיתי לאהוב את מה שאני עושה.
המוזה שלי
רגעים של אושר אהבה ושלמות.לפני 7 שנים. 2 במרץ 2017 בשעה 19:58
ידעתי שזה עניין של זמן, כל חיי נמשכתי לצד האפל ולטיפוסי קצה. אמא שלי מזמן החליטה שאני מסובבת ואבא שלי? הוא התחפף לברזיל כבר לפני כמה עשורים כדי לחיות עם זונה מקומית מוכת גורל.
אחרי שיטוט בכל פינה מטונפת בעיר, לינה בחדרי מדרגות עם שחטיונרים חסרי תקנה וקורס מתקדם במציצות בזק, הגיע הקידום.
האיש החזק בכל כנופיית המטונפים בחר אותי כבת זוג.
בת זוג? נו אל תתעכבו על פרטים מיותרים, תכלס היינו רוב הזמן ביחד. רק שהלך לפרטיות שלו עוד לא לקח אותי, למה אמר שאני אישה והכבוד שלי לא ברחוב איפה שכל המזדיינים. שמר על הכבוד שלי כפרה עליו. גם לפעמים אבל ביקש שאראה לחברים שלו איזה פינוק הוא מקבל. לא חלילה שרצה שאזדיין איתם, אבל בשביל שיראו איזה מלך עשיתי ממנו, אז בשביל זה נתן להם להרגיש ממני קצת.
אבל כולם ידעו שיענו אנחנו זה הוא ואני קודם.
גם אם תשאלו אותי, מכל הזין שאכלתי בכוס, בתחת ובפה ביחד, הזין שלו יש לו את הטעם הכי מהמם. כאילו מישהו הוסיף לו סוכר ובחש עם כפית משוקולד.
גם הצבע שלו היה אסלי כזה לא כמו של השכנזים המסריחים האלה הטחונים כסף מהשכונה ממול. שום דבר הם לא ראו בחיים שלהם וזה למה על הזין שלי אם הוא דופק להם דברים מהבית בשביל לארגן אותנו במנה לפעמים.
רק מהכבוד שלי לעבודה שהוא משקיע אני מרימה ת'ראש והולכת לסיבוב להעמיס כמה לקוחות שלא יגידו בשכונה שגבר מחזיק אותי.
חרא על כולם, אני ת'כסף שלי מביאה כמו גדולה.
אז אתם שואלים איך כל הטוב הזה נגמר והביא אותי לתא מסריח עם השרלילות של נווה תרצה?
וואלה גם אני לא באמת מבינה. באוסול, בכלל לא הייתי בקטע של להודות במשהו, למה לא באמת חשבתי שמגיע לי עונש.
בא אלי איזה אחד, היה נראה מאלה שקונים את הבושם של הביוקר בחנויות שמה בקניון. הבגדים שלו תמיד נראים קלאס מז'ורנאל, אמאמא של הפוזה.
היה אוהב שאני יורדת לו ככה בפוזה של הסבבה, כמו שלמדתי מחבר של חברשלי שאמר בלי שיניים ועד הבפנים של הגרון. שמרגישים שבא להחנק אז ממשיכים עוד , אמר שהגרון כמו חור של התחת, כמה שיותר מזיינים ככה יותר מתרגל וגודל.
היה לוקח אותי בחדרים גם, משקיע עלי. לא אוהב שרואים ברחוב, אמר שזה לא מתאים ליופי שלי.
אם לא היה לי בן זוג משלנו ישמצב הייתי מסתובבת איתו קצת. אבל לא עושים טעויות. בטח לא באנשים שגדלתי איתם כמו משפחה.
יום אחד שאני איתו בחדר בלילה, פתאום כל החדר רעש של דפיקות בדלת, חזק חזק, כמעט עפה התקרה מהדפיקות.
אני כולי לחץ עוד דקה משתינה על הסדינים ועל הדרך צעקות כמו משוגעת "תיצא!!!!!!!!!!!! תיצאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!! יא מזדיין!!!!!!!!!"
עכשיו אני אין מצב מישהי תדבר לגבר איתי ככה, גדלתי עם גברים שיש כבוד לא עם עמות.
באתי, קמתי בלי לסבך, פתחתי ת'דלת ודפקתי לה וואחד ראסיה לתוך המוח. עפתי עליה כמו עיוורת שרואה שחור משחור.
כמו אלה שהשדים באים להם בלילה והולכים אצל זאתי שמוציאה אותם עם לחשים ממרוקו.
אחר כך במשפט אמרו לי שהשרמוטה אשתו. וואלה הגיע לה. מה היא באה הופכת עלי את החיים שלה באמצע זיון?
עכשיו אני מחכה לפוסטה שתיקח אותי שמה איפה שיש רק בנות עם כוס.
לא יודעת איך אני מחזיקה שם מעמד עשיריה בלי איזה חתכה זין.
כוסומו החיים האלה, באסה לא נולדתי לסבית...
לפני 7 שנים. 2 במרץ 2017 בשעה 15:24
הכנסו לפורום בילויים והרשמו ב4/3 למסיבה ששינתה את חוקי המשחק.
מי שלא שם,פשוט לא קיים!
רק מוזה טובה.
לפני 7 שנים. 2 במרץ 2017 בשעה 13:34
מהרו להירשם בפורום בילויים,
פרטים נוספים אפשר לקבל בפרטי או כאן בתגובות.
מצפה לראותכם בברכת מוזה טובה.
לפני 7 שנים. 2 במרץ 2017 בשעה 12:51
מהרו להירשם בפורום בילויים,
פרטים נוספים אפשר לקבל בפרטי או כאן בתגובות.
מצפה לראותכם בברכת מוזה טובה.
לפני 7 שנים. 28 בפברואר 2017 בשעה 17:58
"את לא מבינה מה קרה לי!" היא ספק גועה, ספק צוחקת. מזל שהיא על דיבורית ברכב ואני לבד...אני חושבת בשקט.
"מה כבר קרה?" אני שואלת ביבשושיות, הרי לא מדובר באחת מהחברות הסוטות שלי, הגברת המדוברת אוחזת בכובע החננה האולטימטיבית. מה הסיכוי שתפתיע הפעם באנקדוטה שווה דיה?
"את זוכרת את ד'? הבחור שהבאתי אליך הביתה והכתרת מיד בתואר הנוירוטי?" בודאי, איך אפשר לשכוח את הנכלולי שסקר את כל הבית שלי ונתן ציונים? עוד רגע היה שולף מטר ומודד את הבלטות מצד לצד.
"אקיצר, היא ממשיכה בלי לקחת אויר, נפגשנו בשישי אצלו לכוסית יין וסקס כמו בשנים האחרונות, רק שהפעם הנוירוטי החליט להפתיע ושלף ויברטור קטן ורוטט!"
פשששש...מרגש לאללה, אני מחייכת למראת הרכב, תוהה אם שומעים את החיוך בדיבורית.
ויברטור קטנטן לעומת אסופת כלי המשחית שנחים אצלי בחדר השינה. יחי ההבדל...
והיא ממשיכה לגעות ותוך כדי מפליטה נביחה " הויברטור צלל לבפנים ונתקע!"
מה??? אני נוחרת כעת בפליאה. "מה נתקע איפה?"
"הויברטור!!!! היא צווחת לתוך חלל הרכב.
"WTF????????" איך לעזאזל זה קרה? אני נשפכת במושב מנסה להשאר במסלול הנסיעה.
"הנוירוטי התחיל להשתגע ולרעוד, אמר שלא נלך לבית חולים כי מה יאמרו עליו, יחשבו שאנחנו שני סוטים" מה הבעיה עם זה? הרי את יודעת שבעייני זו מעלה."
"אבל אני חננה..." מתפקעת הקטנה. אני כבר מדמיינת אותה אדומה כולה, לו רק יכולתי להיות זבוב על הקיר או סתם בטריה שם בתוך המכשיר :).
"אז מה עשיתם בסוף? או שאת עדיין מסתובבת עם ויברטור בילט אין בכוס?" פרצי הצחוק של שתינו מאיימים לפגוע ביציבות הרכב ואני מכווצת חזק את השלפוחית כדי לא להשתין תוך כדי נסיעה.
"נסענו לרפואה דחופה, הנוירוטי החוויר צמוד לקיר ואני טענתי שנתקע לי טמפון"
"ו?..." סקרנותי מתגברת לשיאים חדשים.
"הרופא הניח יד על הבטן , הטמפון עדיין רוטט, אמר והתאפק לא לצחוק" היא מתחילה לחרחר ואני עוד רגע נמרחת על שטיחי הרכב.
"ומה הוא עשה בסוף? הצליח לחלץ את הצעצוע הסורר?"
"כןןןןןןןןןןןןןןן, היא צווחת, דחף את כל היד והוציא אותו עדיין רוטט" "אמרו שמשך הפעולה מקסימום חצי שעה, אצלי רטט יותר משלוש שעות בפנים".
" אמר משהו כשגילה את האוצר?"
"נקרע מצחוק ואמר בטון סמכותי, את יכולה לחזור לשחק עכשיו ילדה".
"והנוירוטי? מה עשה האומלל?" אני מריצה תמונות של עכברים מבוהלים תרים אחר הפתח הקרוב באדמה.
"החוויר כמו סתום בפינה".
והמסקנה רבותי...
אחרי שנים של סטיות שונות ומשונות תמיד תגיע החברה שתגרום לי להרגיש ממש נורמטיבית :)
* מבוסס על מקרה אמיתי.
לפני 7 שנים. 28 בפברואר 2017 בשעה 15:12
הרישום העקרי למסיבה מתבצע בפייסבוק, בקבוצה סודית שהקמתי למטרה זו עוד בראשית סדום.
הרישום שאני פותחת בכלוב אינו מעיד על הכלל.
אני מקפידה על איזון מגדרי ושמירת פרטיות המשתתפים.
אין ולא יהיו סקרנים ומטרידנים באף מסיבה שלי.
מוזמנים באהבה.
בכל שאלה ניתן לפנות אלי כאן או בזמן המסיבה.
לפני 7 שנים. 26 בפברואר 2017 בשעה 19:35
שבת, שמש נעימה מלטפת שלוש סוטות בחוף הים.
בירות ושיחות מטורפות על גרון עמוק, מכות והשפרצות וכל זאת באנגלית קולחת.
שתי חברותי לבירה, האחת אמריקאית והשניה אנגליה, ראו זרג או שניים בימי חייהן וגם חוו הצלפה הגונה.
תוך כדי פטפוט אומרת האחת, מעניין מה חושב מי ששומע אותנו כעת.
הרי זה ברור, אני עונה לה. גם ללא מחסום השפה לו יבינו בודאי לא יאמינו!.
שיחות בדסמיות הן כה מופרכות שגם ללא טרמינולוגיה מדובר בשפה זרה לחלוטין לונילים.
ניסיתי זה מכבר לשתף חברה ונילית, בחוויות אישיות ממפגש עם האיש ההוא.
היא הביטה בי בעיינים משתאות ואמרה בפשטות:
אני לא מבינה אותך.
אני שמחה, עניתי לה.
העיקר שהוא מבין.
תודה לאל שאני מוקפת חברים וחברות מכילים ומבינים, כאלה שמפרגנים ולא שופטים.
חברים שניתן לחלוק איתם גם את ההזויים שבסיפורים ותמיד יאמרו את הדברים הכי מפרים.
לפני 7 שנים. 24 בפברואר 2017 בשעה 15:05
המפלצות שלי יוצאות לטייל, אין להן שעה מוגדרת ביום, הן לא תלויות זמן או מקום.
המפלצות שלי מתעתעות, הן לא טובות, גם אינן רעות.
המפלצות שלי בשפע גוונים,
לחלקן רק גוף לאחרות גם פנים.
אני מכירה אותן כבר הרבה מאד שנים,
מסתובבת איתן גם כרע וגם כשממש נעים.
הן לא שולטות בי ולא אני בהן,
למדנו אלו בצד אלו להתקיים.
אני לא מסתירה אותן,
הן מצבור די מרשים.
הן אלו שמעצבות לי את החיים.
הן לא קבורות בארון ומתדפקות כדי לצאת,
הן מצויות בי מעת לעת.
טוב לו לאדם שיכיר את מעלותיו ואת פגמיו,
כך יוכל לנהל עם עצמו דיאלוג,
בלי פחד מהעומד בפניו.
לפני 7 שנים. 23 בפברואר 2017 בשעה 5:31
בא לי לכתוב את עצמי,
פיסה אחר פיסה.
לעטוף היטב ולאפסן בקופסא.
לנעול במפתח כבד וחלוד,
להניח במקום בו לא ילך לאיבוד.
לעיתים כשאחוש געגוע מחלחל,
אאחוז במפתח ואגש לרגע להסתכל.
אך יד זרה לא תנוח עליו,
אף עין לא תרפרף מעליו.
שלי היא לנצח קופסאת האני,
כשארצה לפתוח,
אעשה זאת בעצמי.