המוזה שלי

הוא כועס האיש ההוא,

איבד אמונה,

מתנהל בתוך עצמו ללא הכוונה. 

הוא חושד האיש ההוא,

בטוהר כוונות האדם,

חש מותקף מול כל העולם. 

הוא זועף האיש ההוא,

שנים של מאבק,

אסור להתכופף,

יש להכות חזק!

הוא עייף האיש ההוא,

שבע קרבות,

לא יוכל אף בפניו להודות,

היה רוצה האיש ההוא להרפות...

הוא חושש האיש ההוא,

מפחד להיפגע,

כבר קרה שקם,

ושוב נמעך על הרצפה. 

הוא בוכה האיש ההוא,

בשקט בפנים,

עייניו נעצמות,

אין שומעים, אין רואים. 

הוא ביקש אהבה,

האיש ההוא,

במסתרים. 

הוא ביקש,

אך שמר זאת בפנים.