לפני 11 שנים. 9 ביולי 2013 בשעה 23:04
יום הולדת לחברה. חברה שהיא חברה לשעבר של חבר שלו. נשארנו בקשר אבל כבר אין לנו חברים משותפים. היא הזמינה ואני שמחתי ללכת. הוא לא רצה ללכת. הבנתי את זה. גם לא התבאסתי מזה. ידעתי שהוא לא ירצה ללכת. אז באתי ושתיתי. עוד כשהם היו ביחד, החברה והחבר הטוב שלו, הייתה לנו שיחה פתוחה מאוד על חיי המין שלנו. שלהם ושלנו. בזהירות כי הם עדיין היו חברים וצריך להיזהר. גם היא לא הייתה מסופקת מינית. הם לאנפרדו רק בגלל זה אבל זה בטוח השפיע להם מאוד על מערכת היחסים. היא אהבה אותו אבל כנראה לא באמת. ככה היא אומרת עכשיו.(מעניין איך הסקס עם החברה החדשה שלו. אני מתה לדעת. רוב הסיכויים שיותר טוב אבל לך תדע)
היא הזמינה ליום הולדת שלה ארבעה בנים שהכירה כמה ימים קודם לכן. במסיבת גג. הם ישבו בצד אחד של השולחן ואני בצד השני. כשקראתי לה לעשות איתי שוט היא סיפרה לי איך הכירה אותם ואז הצביעה על בחור שמשך את עיניי. הוא היה נראה טוב והסתכלתי עליו עוד לפני שהצביעה עליו. ואז היא אמרה שהוא ממש חמוד ושהוא התחיל איתה. ואז התבאסתי לרגע. ואז אמרתי לעצמי איזה מפגרת את.
ואחר כך ישבתי לי שם בקצה השולחן ובחנתי את הכוס שלי שהתרוקנה בינתיים. שאלתי את עצמי האם ללכת או להזמין עוד שתייה. ואחרי כמה דקות הםהצביעו עלי, החברה והבחור, וקראו לי לבוא. אז כבר לא הלכתי. הוא אמר שנראתי ממש לא מאושרת שם וחיקה איך נראתי שכשבחנתי את כוס הבירה הריקה שלי. היא סיפרה לו כמובן שאני לא פנויה והוא אמר לי שהתבאס כששמע את זה. בלב שמחתי קצת לשמוע. אחר כך אמרתי לו את זה. שאלתי אותו אם הוא לא התחיל איתה והוא אמר שהיא פשוט מקסימה וחברה טובה (אפילו שהוא רק הכיר אותה...). ואז ישבתי לידו והתחלנו לדבר. אז אחר כך הזמנתי עוד שתייה והוא אמר שאני חמודה וככה הוא קרא לי. אז היו פלרטוטים. והיו מבטים. וסיפרתי לו קצת. קל לדבר בכנות ככה עם מישהו שלא מכירים. הכי קל. וזו הייתה שיחה פתוחה ונעימה. היו לו ידיים ככה כמו שאני אוהבת. ידיים מוצקות כאלה. חזקות. והוא ממש נמוך. איך אני תמיד שואלת מה הגובה... עדיין גבוה ממני בלפחות 20 סנטימטר אבל זה באמת לא חוכמה.
אז היו מבטים ופלרטוטים וכבר עמדתי ללכת. החבורה שנשארה יצאה החוצה ממש אחריי והתכוונה ללכת לשבת איפשהו. והוא ביקש שאשאר. אמרתי שעדיף שאלך ואני עובדת מחר בבוקר אבל לא עמדתי בפני ההפצרות. נו, אני די קלה... הוא אמר שיקפיץ אותי הבייתה, ואני אוהבת את הלילה והלכתי איתם. ישבנו בבית קפה והיה נחמד ומצחיק. כשהלכנו במסע אחר חיפוש האוטו הוא אמר לי שהוא עוצר את עצמו והסתכל עליי קרוב קרוב.
היה נחמד ככה המתח המיני. זה שהתחילו איתי. לפלרטט. ממש נהנתי מזה - להרגיש ככה נחשקת.
הוא הזמין אותי למסיבה השבוע עם החברה שלי ואמר שבאסה שלא יקרה כלום אבל אפשר להיות ידידים. הוא איש מצחיק ותמיד נחמד אנשים מצחיקים. וגם אני מצחיקה אותו אז בכלל.
ונכנסתי הבייתה אחרי שחזרתי. והוא ישן. כל כך חמוד ויפה ואהוב. והרגשתי אהבה. ואהבתי אותו מאוד. אנחנו עובדים על הקשר שלנו. אנחנו הולכים לפגישות זוגיות. אנחנו עובדים על הסקס בינינו. אני מקווה שזה ישתפר יותר. זה כבר השתפר בזמן האחרון אבל אני עדיין לא שם. האמת שהשתפר ממש קצת. זה עדיין לא מספיק. אני צריכה יותר. אני צריכה עוד.
המטפל די אופטימי. גם הוא. אני פחות. אני דואגת. אני נלחמת. אמרתי לו בטיפול האחרון שאני לא יכולה להילחם לבד ושחייבים לעבוד קשה יותר. רציתי לצאת לשתות איתו משהו בשבוע שעבר. סתם לשבת שעה ככה. רק אנחנו. רציתי שיבוא אליי לעבודה ונצא ישר אחר כך. אבל הוא קשה.
עייף. אין לו כוח אחרי יום עבודה. הוא גם אמר שמאוחר מדי. אמרתי לעצמי - מאוחר? שמונה/תשע זה מאוחר? איזה חיות שונות אנחנו. ובערב הוא אמר ״בואי הבייתה ונראה״. ידעתי שהסיכוי לא גבוה אבל קיוויתי. לא יצאנו בסוף. ובא לי לצאת. אני חושבת שזה יעשה לנו טוב. לשנות אווירה, לדבר. אולי אצליח לשכר אותו קצת ואז הוא יהיה פתוח יותר לעיניים שאני עושה לו ולא יהיה נבוך מזה כל כך. זה כאילו הוא נרגע. הוא בטוח בקשר והוא נכנע לעייפות ולשגרת היום יום. יום רודף יום. ואני משתדלת ומתאמצת לחיות כל יום.
אני מרגישה שהוא משתנה בעקבות הטיפול. כשיצאנו ממנו בשבוע שעבר הוא אמר לי - אז אני יותר דפוק ממך, אה?
הוא מבין שהוא לא יודע לדבר על רגשות. המטפל הזוגי אמר שהוא מאוד אדיש ואני מאוד רגישה וככל שהוא אדיש יותר אני רגישה יותר וככה אנחנו מניעים אחד את השני. שאנחנו צריכים להיפגש באמצע. ופתאום קלטתי כמה שהוא אדיש לדברים ולמה תמיד נראה לי שאני מתלהבת יותר מדי מדברים וזה בעצם נראה ככה כי זה מועצם ליד ההתנהגות שלו. הוא אמר לי שהוא לא מתלהב כמוני מדברים. שאלתי אותו אם הוא מתלהב ממני. הוא אמר שכן. זה הרגיש קצת כמו שאלה נשית טיפוסית אבל לא התאפקתי ושאלתי. ולא כי ידעתי שזו תהיה התשובה ולא כדי לנפח את האגו אלא כדי שירגיש שהוא צריך להתרגש ממני וכדי שיחשוב על זה. כי אם הוא לא מתלהב ממני אז מה אנחנו עושים פה?
ובפגישה הקבוצתית נפתחנו. ממש נפתחנו. דיברנו על רגשות של גברים. אחת הבנות אמרה שהרבה יותר סקסי זה גבר שמדבר על מה שהוא מרגיש ומראה תשוקה ורגשות ולא אחד שמראה פאסון וחושב שככה הוא יוצא גבר. ואיך היא רוצה מישהו כזה. ואני חשבתי על כמה היא צודקת. וכמה הגברים הסקסיים האמיתיים זה אלה שנפתחים ומראים את זה. מראים תשוקה, כאב, עוצמה. רגש. וחשבתי בעצב לעצמי שהוא לא כזה.
הוא לומד לדבר יותר על הרגשות שלו ואני לומדת להגיד לו יותר מה מפריע לי. להיות פחות רגישה? לא נראה לי שזה יקרה. זה חלק ממי שאני. עם הטוב והרע שבזה. אני פשוט צריכה להאמין בעצמי יותר בזכות עצמי. ואני עובדת על זה קשה.
