צחוק הגורל. מקרה מצער.
ניסיון של אלוהים. מבחן גדול.
אני בטוח שיש לסיטואציה המזויינת הזו עוד מלא תיאורים וכינויים.
ראיתי אותה במסיבה שלנו. אני והזכרון הצילומי שלי מייד זיהינו שהיא פרצוף חדש ויפה. עוד לא ראיתי אותה.
תלתלים שחורים, חמוקיים לתפארה גוף של צ'לו מטורף וחיוך מפעים.
אני פונה בנימוס לא אופיני. היא מגיבה באנגלית. אני מיד מתעשת. היא בהלם מהנימוס...
אחרי זה היא מספרת לי על כל הדרכים המוזרות והגסות שהתחילו איתה בישראל ובמסיבות.
אנחנו יוצאים כבר יומיים, בגלל שהיא כאן לביקור משפחתי מחו"ל השעות הורגות אותי אחת עשרה וחצי ועד כמעט בוקר.
הרבה זמן לא נהיניתי ככה.
היא אוהבת אותי ואני אותה. הרבה זמן לא אהבו אותי ככה. נגעו בי ככה. התיחסו אלי ככה.
בכבוד במין הערצה בהקשבה בעניין.
והיום היא חוזרת הביתה ואני עדיין לא שבור.
אני מניח שזה יבוא.
היא פתחה אצלי דלתות ברזל ענקיות שהיו עול על סוגר ליבי. היא פתחה עם חיוך וצחוק את השמיים ולמטר של אושר.
ועכשיו היא חוזרת חזרה.
אז מה זה לדעתכם: מבחן, ניסיון של אלוהים, צחוק הגורל...?
רק עכשיו שאני כותב את זה אני ממש דומע.
