היא הגיעה יחסית מאוחר הביתה , היתה אצל ההורים שלה יחד עם הקטנה שלנו .
כשהקטנה שלנו הלכה לישון אמרתי לה שאנחנו צריכות לדבר.
אמרתי לה שאני על הקצה , על הקצה לפני שאני גומרת את מערכת היחסים ביננו ועוזבת .
היא שאלה למה ? אמרתי לה שהיא הגזימה , והיא שאלה במה היא הגזימה : בהצלפות בהשפלות ? אמרתי לה כשהיא מדברת על גבר שיבוא לגור איתנו , לי אין מקום כאן , הראתי לה את המזוודה שארזתי עם כל הבגדים שלי לפני שאני עוזבת .
היא היתה המומה ממני , התחילה לבכות , לא ציפתה לזה , היא אמרה שהיא לא התכוונה באמת שגבר יבוא לגור כאן . אמרה שהיא אוהבת אותי , בנינו קן קטן משלנו והיא לא חשבה שאני אגיב כך על סתם אמירה שהיא אמרה .
אמרה והזכירה לי שלעולם השליטה אני הכנסתי אותה , ושאני זו שרוצה להישלט ואני זו שזקוקה לזה , שהיא הגיעה אלי תמימה בנושא הזה אחרי המלכה הקודמת שלי שארגנה לי את האונס , ושהיא זו שעמדה לצידי ועזרה לי להתאושש .
אמרתי לה שהכל נכון , אמרתי לה שהיום אני חזקה יותר , נפרדתי מאבא שלי לעולמים , אני יכולה להיפרד מכל אחת , וגם ממנה .
שאלתי אותה מה היה הסיפור על הגבר , היא אמרה שסתם רצתה להפחיד אותי , היא בכלל לסבית , מה לה ולגברים ?
אמרתי לה מעמדת עוצמה , שזו הפעם האחרונה שהיא עושה את זה , שום גבר לא יכנס לבית הזה , לא בצחוק ולא ברצינות , אצלי גברים הם מחוץ לתחום ובטוח לא בבית שלי .
היא ענתה שזה ברור מבחינתה , היא ביקשה סליחה ושזה לא יחזור על עצמו , היא אמרה שאני יכולה להיות שולטת דיי טובה , ואני ככל הנראה יכולה להיות מלכה טובה ממנה . אמרתי לה שאולי יום אחד אקח את ההמלצה שלה ואולי איישם אותה .
התחבקנו , ניגבתי לה את הדמעות , אמרתי לה שאני אוהבת אותה , והיא החזירה לי את אותה אמירה שהיא אוהבת אותי. והיא כבר לא מעוניינת ביחסי השליטה הללו שנחזור להיות כמו שהיינו פעם תמימות ואוהבות.
כבר שנים לא ראיתי אותה כך , ממש התפרקה לי בין הידיים , אני חושבת שאנחנו באמת צריכות לחזור לחיים נורמאליים בלי שליטה וזו באמת ההזדמנות לכך , הראתי לה שאני מסוגלת ליותר מלהיות רק הכלבה שלה . ואני בטוחה שהיא ידעה את זה כבר הרבה זמן.
אז מה אתם אומרים האם הגיע הזמן שאני אקח את השליטה בבית הזה או שאמשיך להיות הכלבה שלה שככל הנראה זה מה שיהיה .
אז לבית הזה שום גבר לא יכנס וזה סופי .
