לפני 10 שנים. 15 בנובמבר 2014 בשעה 8:02
אני אומנית התשוקה הבזויה
זאת שנסתרת מלב מדמם
זאת שסוטרת סטירה
אומנית בתנועותיי ללא ניע
מחייכת ללא הבעה
נוגעת ברכות אלוהית
על נפשך הפצועה
אני אומנית התשוקה הבזויה
זאת שלא בוחלת באסור
זאת שרוצה גם את הלא מותר
מרקדת בריקוד מסתורי
את התשוקה הפראית הבוטה
אני הנפש במערומיה
זאת שלא מתחסדת
כשרוח חורפית מרביצה בגסות על גופה
אני הטיפה המרה שנבעה ממעין הסתרים
שפרצה כמו נחשול על סלעי לבבך
הגוף לא בגד בי כשחשתי אותך מחלחל בתוכי
רקדתי איתך את הריקוד הסורר
זה שהסעיר בגלים גועשים את מפתח הלב
ומילא חללים ריקים בתוכך
אני הנימפה זאת שבנויה בחציה כאישה
עמוסת חמוקיים זקורים חצופים
ואת פלג גופי התחתון כיסיתי באלפי נימים של עור בוהק
ששומר את הסוד הנכסף לרעב האחר