שכבנו במיטה אחרי סשן. כבר מתקשה לזכור איזה. אחרי 25 שעות אינטנסיביות הכל קצת מתבלבל לי ונראה לי כמו סשן אחד ארוך.
אני חייב להשתין אמרתי, ועמדתי לקום לשירותים. איפה אתה רוצה להשתין היא שאלה. עלי? בתוכי? חשבתי רגע. עליך אמרתי. זה אומר שאתה מסמן אותי כטריטוריה שלך היא ענתה. כמו כלבים שמשתינים לסימון טריטוריה.
ואני לא בקלות מסמן מישהי כטריטוריה שלי. בטח לא אחרי כמה שעות של הכרות. זה לא עובד אצלי ככה. לא, אני לא מסמן אותך כטריטוריה שלי, עניתי. אם כך אל תשתין עלי השיבה.
כשהגעתי אליה לא קבענו מילת ביטחון ולא דברנו על גבולות. שנינו הרגשנו שאנחנו לא צריכים את זה. על פי תפיסתי השתנה על נשלטת היא לא דבר קיצוני שדורש שיחה מקדימה, ואם בא לי אני אשתין. גם לא נראה לי ברמה העקרונית שהיא יכולה להגיד לי לא על דבר כזה. מקסימום היא יכולה לבקש. אלא אם כן אנחנו רואים את הבדסמ כמשחק. ושנינו לא בעניין של משחקים...
מי מחליט אם אשתין עליך, שאלתי בשקט. את או אני? אתה, היא ענתה. נכון, אמרתי. אז תלכי למקלחת, תשבי על הרצפה ותחכי לי. היא קמה בכבדות מהמיטה, והלכה בחוסר רצון בולט למקלחת, והתישבה על הרצפה. מהמיטה יכולתי לראות אותה יושבת, ראשה מוטה כלפי מטה ושיערה הארוך מסתיר את פניה. נראתה כאילו חרב עליה עולמה.
היה ברור שהקטע הזה לא בא לה טוב. יש לה עניין עם השתנות וטריטוריה. היא לא תתנגד כי היא שפחה בנשמתה. אבל יש פה עניין... כל אחד והעניינים שלו... מי אני שאשפוט.
נכנסתי למקלחת ונעמדתי מעליה. התכופפתי, הרמתי את ראשה אלי ואמרתי :
תקשיבי לי טוב. אני לא אשתין עליך. כי אני החלטתי שלא. אבל את לא יכולה להחליט כאן על כלום. רק אני.
יצאתי וחזרתי לחדר השינה. משם יכולתי לראות אותה יושבת עדיין על רצפת המקלחת ממררת בבכי...