כשלקחתי את צעדיי הראשונים בכלוב נשאלתי את השאלה הזו כמעט בכל התכתבות, גם בפניה הראשונה מניק כזה או אחר (שבתמורה לא נענתה).
אני מצדי בכלל לא הבנתי מה רוצים ממני.
למה צריך להיצמד לאיזה תסריט של פנטזיה? למה לא פשוט לסמוך על כימיה ודימיון ולרוץ עם זה במקום?
מה גם שהשאלה בד"כ עשתה לי טרן-אוף.
כי הפנטזיה, שלי לפחות, היא שיעשו בי מה שרוצים בלי לשאול לדעתי. אז לשאול קצת חוטא למטרה, לא?
ושלא תבינו לא נכון, יש לי פנטזיות. והרבה.
יש לי גם לא מעט חלומות מיניים, משונים למיניהם.
אבל השאלה זו - כששואלים אותי אותה - יוצרת לי בלנק במוח. פתאום אני לא זוכרת שום פנטזיה וגם לא יכולה לייצר אחת במקום.
דווקא כשאני מוסחת בדעתי אני פולטת לא מעט פנטזיות, או הרמות להנחתה, כפי שנכתב כאן בעבר.
לכן עם השנים התחלתי לפתח קצת טינה לשאלה הזו.
ואז הגיעה רוני...
רוני היא חברה טובה שעוברת תהליך מדהים של גילוי עצמי והיא נחמדה מספיק לשתף חלקים ממנו בפייסבוק שלה.
בין היתר היא החלה לכתוב ספר אחרי שחשבה שכבר לא תיגע בעולם הכתיבה יותר (שממנו התפרנסה שנים ארוכות).
הספר שלה עוסק בפנטזיות מיניות של נשים.
וכשהיא סיפרה לי עליו לראשונה... מודה שלא התלהבתי :\
שנים של קריאה בכלוב עושים איזה דה-סנסיטיזציה לכל הנושא, ולכתיבה נשית על הנושא בפרט.
כמובן שפירגנתי ובכנות אמרתי לה שהיא מוכשרת מספיק כדי לכתוב על הנושא בצורה מיוחדת ושונה בנוף
(כי בהיותי אדם קצת מתנשא משום מה הייתי בטוחה שכל העולם ואשתו כבר קראו וחרשו על הנושא - ושכחתי את הפרט הקטן הזה שמחוץ לכלוב זה דווקא לא נכון!).
ואז רוני התחילה לפרסם הצצות. לא לפנטזיות אלא דווקא לפניות שקיבלה.
נשים בנות מעל ל-80 שעדיין יש להן את החשק והתשוקה, לפחות לפנטז.
נשים שהפנטזיה הכי הכי כמוסה שלהן היא רק - שיראו אותן כמו שהן.
נשים מכל גווני הוניל-והלא-וניל שרוצות לשתף ולספר וחלקן אפילו מתביישות (יש עדיין בושה במיניות? אני פתאום מבינה שאני ממש חיה בבועה).
עולמות שממש לא מוכרים לי, שמסקרנים ומרגשים אותי ושגורמים לי, פעם נוספת, להבין ולהעריך את האושר-הרגשי והעושר-המיני שיש לי בחיי -
כל אלו נחשפו בהצצות קטנות למה שבדרך והאמת - ראיתי את הדברים אחרת פתאום. אני מתה לקנות עותק מהספר הזה!
וזה עוד לפני שקראתי את הפנטזיות עצמן.
אתמול רוני אמרה לי שדווקא כאן, בקהילתנו הקטנה, היא עוד לא פנתה לנשים לבוא ולספר ולשתף.
דווקא איפה שנשים חולקות יום-יום את הסודות והפנטזיות שלהן.
היות שלרוני אין קשר ישיר לקהילה אז היא שאלה בעדינות אם תוכל להיעזר בנו.
לדעתי, לא יתכן שיצא לאור ה-ספר פנטזיות הישראלי ללא נוכחותן של נשות הכלוב.
אתן מוזמנות לבחון אם בא לכן לשתף גם את העולם הונילי בכתיבה שלכן (זה כמובן אנונימי).
מי יודע? אולי דווקא מאיתנו יגיעו פנטזיות על שעות של ליטופים לאור נרות וסקס ונילי כמו בסצנה משולחן לחמישה?
אני את שלי כבר תרמתי :)
************** למתעניינות - לינק לפרויקט ****************
