תמיד אהבתי את הארלי, כבר מילדות הייתי מתאכזבת כאשר הסרטים והפרנצ'ייז התעלמו ממנה, אותה דמות של פסיכיאטרית שהתאהבה בג'וקר ואז היא הפכה להיות פושעת-סיידקיק-חולת נפש-קופצנית וכריזמטית ממש נגעה לי בנקודות, אהבתי את הטוויסט מהמטפלת לשותפה, מהשפויה למשוגעת, את נטישת החיים הרגילים למען חיי הפשע וכמובן... את הדרך שבה הוא שלט בה והשפיל אותה.
אבל בשנה האחרונה משום מה הפכה הדמות הפסיכוטית-שובבה-תלותית החביבה עליי להיות מיינסטרים לחלוטין (אני מניחה שזה כיוון שהמשחקים הפכו אותה יותר "סקסית").
ועכשיו המוני בחורות מציפות את רחובות פורים עם תחפושת הארלי והמוני אייקונים ודפדפנים שלה קורצים לי ממקום למקום, מן הסתם... התעצבנתי ומלמלתי כבר משהו על כך שלא אתחפש אליה על אף ש"המחוך הארלי" שלי כבר נקנה לפני שבעה חודשים.
ואז הזכרתי לעצמי פוסט קודם שלי*, הרי אין באמת משהו מיוחד או שונה והכול מיינסטרים בסטנד-ביי.
אז פורים הזה, למרות הדרמה הקטנה, הייתי סוף סוף הארלי קווין (כמו כולן), וזכיתי לחלוק אותו עם פויזן אייוי סקסית במיוחד (או לוטוס ביום-יום) וגם אזכה לחלוק אותו עם ווסלי קסום אחד (זאלופון ביום-יום), שלא אוהב איפור פנים.
וככה, כשצולמנו אתמול, וצחקו עלי כמה קווי דמיון יש בין הארלי הקופצנית לbrat שלהם הבנתי שוב עד כמה אני אהובה ועד כמה לא משנה הייחוד הגלובאלי שלי, כי לאנשים שאני הכי אוהבת בעולם אני אכן משהו מיוחד.
לאחרונה עשיתי צעד די חריג במקצוע שלי ובכל מקום אליו אני פונה אומרים לי שזה דורש המון אומץ ובכל פעם זה מפתיע אותי מחדש, כי זאת אומנם הייתה החלטה קשה אבל אומץ לא באמת נדרש לי. אני מניחה שלאדם אחר היו שיקולים אחרים אבל ככה זה כשהדבר היחיד שאתה מרגיש שאתה יכול להפסיד הוא זמן עם אלו שאתה אוהב.
בשורה תחתונה, אני כבר מצאתי את מה שהכי חשוב בחיים וכל השאר זה רק בונוס...
איך אני יודעת את זה? כי יש לנו שיחות על העתיד, לא סתם שיחות על העתיד אלא שיחות על נושאים "כבדים", ובמקום להיבהל או במקום לזלזל באמינות שלהן אני מצפה לזה... העתיד נראה כ"כ טורקיזי (אני שונאת ורוד) ואני לא יכולה לחכות לחוות אותו איתם.
אם בעבר הרחוק-לא רחוק דנו באילו תחפושות נכין לנו בפורים ובראשי עברה בעצב המחשבה שלא באמת נשרוד עד אז (כי מה הסיכויים שמשהו כ"כ טוב ישרוד בעולם קר ואכזר :P), עכשיו גם שיחה על מקלות סבא ופיליפניות שעוברות טרור לא נראית מופרכת.
אז השנה התחפשנו בשביל הכיף, אבל האמת- לראשונה בחיי אני לא רוצה להיות אף אחת אחרת.
אוהבת אתכם עד גות'הם וחזרה, אפילו יותר מעוגיות!!!
*שם הפוסט למתעניינים- "מיוחדת- חרב פיפיות"
