The statement below is true
The statement above is false
אולי תתפלאו לקרוא, אבל בבלוג הזה כמעט ולא נכתבו פנטזיות שלי, אולי כי אין לי מספיק חשק לכך, אולי כי אני עוד מאמינה שיתגשמו וזה יהרוס לי... אבל בעיקר כיוון שיש לי מספיק חומר מהמציאות (הרי היא עולה על כל דמיון) :)
ובכל זאת הסקתי שאפשר לבדר קצת יותר את כל באי, סוקרי, מזפזפי, קוראי, מגיבי ומליילקי הבלוג...
אז, מכירים את זה שיש ערב חברתי ממש נורא עם קבוצה שלא כ"כ מתחברת (למשל... מסיבת רווקות) ואז מישהו מציע לשחק משחק "אמת ושקר" וכולם עפים על זה? ובכן, החלטתי כי לאור העובדה שאנחנו לא מכירים כ"כ טוב, ושהרי אנחנו רוצים להכיר (אחרת למה שתיכנסו לבלוג... אני תוהה... :P) אנחנו נשחק את זה היום (אני גם יודעת כמה אנשי הכלוב אוהבים משחקים).
אז שימו לב, שימו לב:
לפניכם שתי חוויות שלכם כלבתכם ושל בעליה, האם תוכלו לגלות מהו שקר ומהו אמת?
טוויסט בעלילה
החדר יכול היה להיות שקט מאוד, לו רק הנשימות שלי לא היו מפרות את זה, אני מביטה לה בעיניים עם המבט הכי זועף שאני יכולה לבטא, לוטוס מקרבת את פניה לפני עם מבט כהה ורעב, כשל חיית צייד, היא מחייכת חיוך שיכול היה להיות מתוק לו לא הייתה ברורה הכוונה מאחוריו. כשהיא מסתכלת בי ככה אני הופכת שבויה של תחושות שונות, מצב אחד רוצה לברוח כדי לא להיטרף ומצד שני... טוב אתם יכולים לנחש. "היא עדיין מתריסה, הכלבה שלך" היא זורקת לזאלו עם קול מתנשא, והוא בתמורה משלב ידיים על חזו השרירי, עוד עומד על יד המיטה ומביט כיצד היא משחקת בי. אני כבר מצפה שיצדיק אותה ויעניש אותי, או לחלופין ייתן הצעת ייעול כיצד להעמיד אותי על טעותי החמורה, אך לפתע הוא מושך בשערותיה של לוטוס. ההפתעה של שתינו מאוד מנוגדת לעומת הקול הרגוע והשקט שיוצא מפיו "אולי צריך להזכיר לה כיצד כלבה צייתנית מתנהגת?" הוא סוחב אותה משערותיה לרצפת החדר ושם היא עומדת על ארבע, לרגע בשוק מהמעבר החד ממעל לשפחתה ולמרגלות אדונה. אני, אשר עוד הייתי על ארבע בעצמי, מנסה להתקרב לשפת המיטה כדי לראות יותר טוב, אך הוא מרים מבטו מלוטוס אלי "מה את חושבת שאת עושה? תישארי במקום", אני חושבת אם לבקש להתקדם כדי לראות יותר טוב ומחליטה שממקומי עדיין אוכל לראות מספיק ואין צורך להתחיל בתחינות עכשיו. לוטוס עוד ממתינה בשקט להוראות מזאלו, אני תוהה כיצד היא יכולה להיראות מאופקת כ"כ וכי אני כבר הייתי מתחילה לזוז בעצבנות (וכנראה נענשת), הוא מחזיר את מבטו אליה ואני מרגישה כיצד המראה הזה מרטיב אותי, הידיעה שהוא עומד לסשן ולהכאיב לה מרגשת אותי ויוצרת בי חוסר סבלנות. "אז איפה היינו?" הוא שואל עם חיוך מאוד מרוצה "עמדנו לתת שיעור מכלבה אחת לאחרת, את רוצה לעזור לי בזה?" "כן אדוני, אני אשמח לעזור לך בכל מה שתרצה", התשובה שלה יוצאת באופן כ"כ כנה וישיר ואני חשה קצת רגשי נחיתות על כמה שאיני ממושמעת עדיין. הוא מגיש לה את כף רגלו הגדולה ומרשה לה ללקק אותה, מדהים איך בשנייה כל שפת הגוף שלה משתנה והיא רכה למרותו. "יפה מאוד, את מנקה אותן כמו שצריך, אבל אולי בעצם זה כי קל לך מידי?" הוא מסתכל עליי ומסמן לי לבוא לקראתם, אני הולכת על ארבע על המיטה ויורדת קצת מאחורי ישבנה העסיסי של לוטוס, הוא מרים את הכותונות הדקה שעטפה אותו וחושף את עורה הלבן והרך, היא ממשיכה ללקק את רגליו בלהט, אני מביטה בשקיקה וקצת נבוכה מכך שאני כ"כ נרטבת מזה. הוא מספינק אותה מספר פעמים ואני יכולה לראות את ידיו משאירות סימנים אדומים יפיפיים על התחת שלה, מעולם לא ראיתי את ההשפעה הזאת על האזור כה מקרוב, היא בתמורה רק מלקקת אותו יותר ואף מתחילה למצוץ את בהונותיו, מידי פעם הוא סוטר לישבנה בתנופה אדירה שמשמיעה רעש הקורע את חלל החדר ואני מסיטה מבט מתוך פחד משולב בפליאה. לאחר מספר דקות, הוא מלטף אותה ומביט חזרה אליי, ואז הוא פורש את שני פלחי ישבנה מולי "את לא אוהבת שעושים לך את זה" הוא מכריז "ומה איתך לוטוס? איך ההרגשה להיות פעורה כך מול הסאבית שלך?" הוא מתחיל להחדיר אצבעות לפי הטבעת שלה בקצב איטי שמתעצם לאט לאט, היא גונחת ובין לבין מצליחה לומר "נהדרת אדוני" "את רואה מתריסנית שלנו? הגברת שלך מסוגלת לומר במילים מה שרק הכוס הנוטף שלך מספר לנו" אני רוצה להשיב לו מבט כועס, אבל לא מסוגלת, אני מלקקת את שפתותיי בשקיקה, נוזלים נהדרים נאגרים על אצבעותיו ומתחילים לטפטף גם מהכוס שלה. "נראה לי שהסאבית שלך צמאה, אולי ניתן לה להרוות את הצמא הזה?" הוא מוציא את אצבעותיו מפי הטבעת שלה וממשיך להחזיק בפלחי ישבנה, אני מקרבת את ראשי ומעבירה לשון מהכוס שלה ועד החיץ, הקולות שיוצאים ממנה מרגשים אותי ומדברנים אותי להמשיך ואכול אותה, לשתות כל נוזל שלה, ברקע אני שומעת כיצד היא גונחת ואת קולות הסטירות המוטחות על ישבנה.
cleanliness is next to godliness
אני אוהבת לבשל איתם. טוב לא בדיוק לבשל, יותר הם מבשלים ואני מטרידה אותם מינית או הם מבשלים ואני יושבת על הדלפק במטבח ושרה איתם שירים ובוכה שאני רעבה... בכל מקרה, אני אוהבת לעשות את זה איתם (כמו דברים רבים אחרים). שעת צהריים חמימה באופן התחממות-גלובאליתית הציצה מחלון המטבח, חזרנו לפני זמן לא רב מסידורים והם החלו במלאכת הבישול, רק שהפעם מישהו לא חישב נכון את סדר הדברים ולוטוס תפסה לזאלו את שולחן העבודה. בעודי מקפצת לידו, כדי להעביר את הרעב כמובן, הוא תפס אותי מאחורה עם חיבוק אוהב ונעים. אני בתמורה התלוננתי, הרי השפתיים התחתונות שלי עוד היו נפוחות וכואבות מאותו בוקר ולגרות אותי עכשיו רק יחמיר את הבעיה. "זאת באמת בעיה" זרקה לוטוס בעודה מערבבת חומרים "אולי כדאי שתפשטי את המכנסיים, הם צמודות ולוחצות לך". אני חושבת על זה לרגע ומגיעה למסקנה שאולי באמת זה יעזור, זאלו משחרר אותי מחיבוקו ואני פותחת את הכפתורים, אבל בעודי מתחילה לפשוט אותן אני מרגישה שמשום מה גם התחתונים מתחילות להחליק מהיכן שהן אמורות להיות "היי?!" אני מתבכיינת והוא עונה לי באדיבות "מה? זה גם לוחץ לך", אני נעמדת בכעס והוא חוזר ומצמיד את גבי אליו, הבגדים נופלים סביב קרסוליי והוא מעביר את ידיו לאורך גופי ומנסה להכניסן בין רגליי, אני קצת מתנגדת ואז הוא אומר "אבל לוטוס תפסה לי את השולחן ואין לי מה לעשות", הוא מצליח להכניסן ומשחק איתי, אצבעותיו נעות בעדינות איטית על שפתיי ועל הדגדגן שלי ואני מתחילה להרגיש את כל האזור פועם ונרטב. אני משעינה את ראשי על כתפו הרחבה ומתחילה להתחכך בו כמו אחרונת המיוחמות, התנועות שלו הופכות זריזות יותר ואני מעבירה את ידיי לאורך רגליו בליטוף או עם ציפורניים. הוא מסובב אותי אל הדלפק ומשעין אותי עליו, אני קצת מופתעת משינוי הפאזה אך באופן טבעי מפסקת את רגליי, הוא מתחיל להחדיר את האצבעות שלו לתוכי ומנגן עליי "איך הרקע שאנחנו עושים לך לבישול?" הוא שואל את לוטוס "נפלא" היא מחייכת אליו, אני מתחילה לחשוב על כך שהחלון ממש קרוב והשכנים עוד ישמעו אותי, אבל כ"כ נעים לי שאני לא רוצה לעצור את הגניחות שיוצאות ממני. לפתע הוא מפסיק, אני לא מעזה לזוז ממקומי ותוהה מה עומד לקרות, ואז הוא חודר אליי עם הזין הממכר שלו. הוא מזיין אותי ודואג שלוטוס והשכנים יקבלו את מנגינת הרקע הרצויה ואני מרגישה את כל הנוזלים שלי נקווים בצורה לא נשלטת, וכשהוא מסיים איתי הוא יוצא ותחתינו נוצרת שלולית על רצפת המטבח. "סיימת?" הוא שואל את לוטוס והולך לכיוון השולחן, "כן, זה רק צריך להיאפות" "אז תוכלי לשחק איתה את בינתיים כדי שלא תשתעממי" היא מחייכת את החיוך המתוק-רשע שלה ועיניה מתכהות, אני מבינה שאני עוד שעונה על הדלפק וקצת מתקשה לזוז (ככה זה כשמשיירים לך את עמוד השדרה). היא מתפלאת על כמות הנוזלים שנאגרה ואני מרגישה את לחיי מתחממות. היא מעמידה אותי מולה ומלטפת את פניי "תראי כמה בלגן עשיתם, מישהו צריך לנקות את זה", אני מנסה להגיד לא ולעשות פרצוף זועף אבל זה קצת קשה אחרי סקס. היא, דומית טובה, ישר מבינה שהניסיון העלוב שלי הוא בעצם דרך להגיד 'לא' ולכן מתחילה לצבוט את פטמותיי, אני מביטה אליו במחשבה שאולי יעצור את זה (לא שיש לזה תקדים, אבל אני קצת טיפשה אחרי סקס) והוא עוסק בשלו וכלל לא מסתכל לכיווני. "נו" היא אומרת בטון אסרטיבי ונותנת סטירה לכיוון שפתיי הכואבות (עדיין... או יותר??). אני יורדת לרצפה, מביטה בה וחשה כיצד התנועה הזאת מקטינה אותי מולה, כיצד אני הולכת למקום אליו אני שייכת בעצם. הגוף שלי רותח כולו ואני מסתובבת כדי להביט בשלולית שיצרנו אני ואדוני, וזה נראה כ"כ פשוט, קבוצת נוזלים שוכבת לה על רצפה לבנה נקייה ומחכה ללשון שלי, אבל משהו בי עוצר בעדי ואני לא מסוגלת. אני רואה אותה מעל ראשי פותחת מגירה ומוציאה משם כף עץ ארוכה, אני מכירה את כף העץ הזאת... יותר נכון התחת שלי מכיר אותה, אני מנסה להביט אליה אבל היא עומדת מאחורי ומסתבר שצוואר לא יכול לעשות 180 מעלות. מולי אני רואה את זאלו מסיים עם הבצק שלו ומתקרב אליי, הוא קולט במבטי שאני חושבת לעשות משהו טיפשי ולהמרות את פיה של לוטוס, אז הוא עושה את הדבר ההגיוני ביותר ולוקח את המערוך מהשולחן. וכך מעל הראש שלי אני רואה את שניהם משחקים עם כלי המטבח בידיהם, הבטחה לבאות אם לא אעשה את עבודתי כהלכה. אני פושטת את מה שנשאר מבגדיי בזעם, כל גופי רותח ואני עדיין רטובה (או שמא נרטבת מחדש) ומביטה בשלולית התמימה כביכול על רצפת המטבח. 'לא יכול להיות' אני חושבת לעצמי 'לא יכול להיות שזה עושה לי את זה? מה אני באמת אלקק את זה עכשיו?' ואז, כאילו מחשבה לחוד וגוף לחוד, אני מתקרבת אל השלולית הקטנה על ארבע אך עדיין שומרת מרחק עם ראשי, כל הגוף שלי רועד ואני תוהה אם נהיה לי קר או שאני באמת מבינה כמה זה משפיל, אני זורקת מבט נוסף למעלה ומוודאת שהם עוד שם ואולי רוצה לראות אם הם באמת מרוצים ממה שהם רואים, החיוכים והעיניים המצפות מעודדים אותי להמשיך (ואולי גם כלי העץ בידיהם), אני מקרבת את ראשי עוד טיפה לכיוון השלולית, לא מאמינה שזה מה שאני חושבת לעשות, הריח המוכר של הזרע שלו והברטולין שלי מגיעים לאפי וממחישים את מה שאני עומדת לעשות, זה לוקח מספר פעמים בהם אני מקרבת את ראשי ואז מרימה חזרה בחרטה, אני מצפה מעט לקבל סטירה לטוסיק או לפנים כדי לתמרץ אותי אבל הפעם זה לא מגיע, מה שהופך את זה לקשה הרבה יותר. בסוף אני עושה את זה, אני לא יודעת כיצד, אני מקרבת את הלשון עד השלולית ומתחילה ללקק, הטעמים שלנו נשבים לאורכה והקור של הרצפה ממחיש לי מאיפה אני מלקקת אותם, עם כל ליקוק אני מעריכה יותר את הכמות הלא צנועה שיצאה מאיתנו ועם כל ליקוק יותר ויותר דמעות נקוות בעיני.
בין הזוכים יוגרל פרס שקר-כלשהו,
לי לעומת זאת, תחרויות כבר לא קוסמות יותר, אני כבר זכיתי 3>
