לכולנו יש מיתוסים שאנחנו מאמינים בהם בדם ליבנו,
שרובנו אפילו יודעים שהם רק מיתוסים... אבל עדיין לא מסוגלים לשחרר את האמונה החזקה.
אבל מה אתם אמורים לעשות כשאתם חיים עם האנטיתיזה של המיתוס שלכם? כשההפרכה היא אישה נושמת וחיה למול עיניכם?
אין ספק שהמיתוס אליו נקשרתי עוד משחר ילדותי היה כל העניין של מראה,
לא משנה איך אראה, מה אלבש, מה יהיה המשקל שלי... תמיד ארגיש שאני (בלשון המעטה) לא יפה מספיק.
זה מיתוס שאיתו כרתתי ברית ולמרות שאני יודעת שהוא לאו דווקא נכון, אי אפשר לשחרר אותי ממנו.
מנגד, יש את שלל המתוסים החברתיים שאיש לא לוקח ברצינות,
ומשמשים בעיקר לכתבות "חברתיות" הקוראות לאנשי העולם להתאגד סביבן ולהכיר בכך ש"יופי" יכול להיות בשליטה שלנו ואם באמת נרצה אפשר להפוך אותו לסטנדנרט פחות פוגעני (נו, בטח)
"יופי הוא מבפנים" "בריא ומלא זה יפה" "יופי הוא עניין של טעם" וכו' וכו'
סטנדרט יופי תמיד היה ותמיד יהיה, כי אנו זקוקים לו (אבל זה סיפור אחר).
הדור שלנו פשוט נפל על קטע של תת-משקל (כמו שההפך גם שרר פה פעם).
אבל אני, אני גרה עם אישה שלא משנה מה היא לובשת, מה המשקל שלה ולפעמים אפילו מה מצב הרוח שלה...
היא תמיד יפה, תמיד סקסית ונחשקת
ולא, סנטימנטאליים שכמותכם, אני לא מדברת רק על איך שאני וזאלו רואים אותה (אם כי ברור שזה כך),
אני מדברת על הסביבה...
על אנשים שיזכרו אותה גם אם עברו 10 שנים מאז הייתה בחנות שלהם, אנשים שעוצרים ברחוב כדי להתחיל איתה, אנשים שתוקעים את התנועה כי הם בוהים בה מהרכב, אנשים שרוכבים על אופניים וכמובן שמספספים עמוד עקב הבהייה...
אני רואה את כל זה ולא מאמינה שדברים כאלה באמת קורים ולא רק בסרטים
וכן מאמינה, כי בכל זאת זו לוטוס.
אבל...
ללוטוס יש את הימים שלה בהם המיתוס המתסכל מחלחל
וכמובן שאני אגיד לה את כל מה שאני רואה ושומעת, הוכחות אובייקטיביות ליופי שהיא מקרינה החוצה ברדיוס של כל מי שיש לו חוש לקלוט
ואני בטוחה, שאין סיכוי שאשכנע אותה- כי אותי זה לא היה משכנע
אבל אז היא מחייכת את החיוך הכי מקסים בעולם (אחד מהשניים הכי מקסימים) ואני רואה שהצלחתי לשבור לה את המיתוס הרגעי הזה
כי היא באמת האישה הכי יפה שפגשתי בחיי (טוב, פה אולי זה גם העניין של הרגש),
ורב הסיכויים שאחת הנשים הכי יפות שאתם תכירו (אם תזכו).
כי לוטוס היא קסם.
היא חיוך מקסים (אחד משניים).
היא חיות ואנרגיה.
היא חושניות וסקסיות מלטפת.
היא חזה מהמם ותחת מזמין.
היא שמחה ושנינות ואינטליגנציה.
היא נדיבות וטעם מאפים וריח תפוזים.
היא צחוק ועזרה וביטחון מחמם.
לוטוס היא השמש.
וזאלו?
הגבר המדהים שיכול להצית את השמש הזו באש יוקדת (וגם אותי).
הרי הוא הוכחה בפני עצמה לערך של שתינו,
שכן מי עוד יכול היה לכבוש אישה כמו לוטוס? מי עוד יכול היה להמיס את הקרחון שהיה הלב שלי?
אם גבר כזה מושלם בוחר בשתינו, הרי שזה לא בכדי...
אחרי כמה שעות, כרבולים, חיבוקים, בטח אוכל...
יתפוס אותי קצה-קצו של רגש אשם ואני אזכר שעבורי היא והוא לא היו יכולים לעשות את זה,
כי כמו שנמאס לי לשנוא את עצמי, אני לא רוצה לשחרר... אני סוגדת למיתוס הזה.
ונשאלת השאלה, איך ירגיש פגאני שמוכיחים לו בהוכחה חותכת שאין אל בהר? האם הוא היה מסוגל להפסיק להקריב עבור ההר קורבנות?
זאלוטוסים- שוברים מיתוסים מאז שנת 2003.
