כמו רב הבחורות, אני לא משתגעת על הגוף שלי.
למעשה, אני יכולה לעבור על כל ס"מ ולתת חוות דעת מעמיקה מה לא בסדר בו.
אז כפועל יוצא לא אהבתי להצטלם, לא הלכתי עם ביקיני ולא הרגשתי בנוח עם בגדים צמודים.
אבל בתור העקשנית שהיא אני, דבר אחד החלטתי- שזה לא יפריע לי בסקס.
לא משנה עם מי ובאיזו סיטואציה, כשזה סקס אני עושה סוויצ' ואין התייחסות לתאורה, לזווית, לשומן המקפץ, לסימני המתיחה-
שום דבר, אמרתי לעצמי עוד מגיל צעיר, שום דבר לא יהרוס לי את האורגזמה :)
וכך היה.
וכמובן שאני גם בן אדם קולני מאוד, אז כשהתחלתי בגיל המופלג של 21 לעשות את זה סוף סוף עדיין הייתי צריכה לנסות להשתיק את
האנחות שיצאו ממני. בכל זאת עדיין גרנו אצל ההורים וכאלה (למרות שזה לא עזר- ההורים שלו שמעו אותי לפחות בשני מקרים שונים).
אבל לרב, הצלחתי שלא להעיר את כולם מסביב (אני חושבת).
ואז הכרתי אותם, ומעבר להכרות עם הבדס"מ שחיפשתי כל חיי הסתבר שגם לא הכרתי סקס כהלכתו.
זה כ"כ טוב איתם...
גם אם ארצה לא אוכל להתחשב בתאורה, בזווית או במי שומע.
בסקס שלנו אני הופכת לרוח החשקים והיצרים הכי בסיסיים שיש.
צורחת וגונחת כמו איזו חיה, מריירת מהפה (ומעוד מקומות), מושכת בסדינים, שורטת, נושכת שפתיים והעיניים רואות מטושטש לחלוטין.
אבל הם, הם משום מה מתארים אותי כנסיכת דיסני?! כן! בזמן הסקס.
כדמות הנטאיי (טוב, זה קצת יותר קרוב)!
קיצר, משהו אלגנטי, יפה שזז באיזה שהוא חן.
ואני? בכלל מרגישה כמו איזו מסוממת חסרת מעצורים שמקבלת את הסם שלה.
דיסוננס קוגניטיבי שכזה.
