זמן-מה לאחר שעברנו לגור ביחד (גם באופן רשמי) הבנתי שהשמיעה שלי מתחילה להיחלש.
כנראה המעבר מהמשפחה הצעקנית שלי לשלוות-הנחת בביתנו הקט עזרה לי לשים לב לראשונה שאני לא מפסיקה לשאול את לוטוס - "מה?" "מה אמרת???".
שמתי פעמיי לקופת החולים ושמחתי שכבר שיניתי כתובת אז קצת קשה יותר לזרוק אותי בגלל זה :)
התחלתי סדרת בדיקות ובאופן תמוה - השמיעה כמעט מושלמת. ממש חושים של חתול בגו'נגל יש לי (חוץ מהצורך בהרכבת משקפיים). אז מה הקטע?
ואז זה הכה בי! זה לא אני-זאת היא!
אבל איך תגידו לבת-הזוג שלך מזה כך וכך זמן שהיא פשוט הבן-אדם הממלמל ביותר בכל היקום?
התשובה: בהאשמה מוחלטת עם נימת קיטורים קלה.
Long story short היום לוטוס כבר ידועה לשמצה במחוזותינו כלחשנית המלמולים.
רב הזמן היא מועמדת ללעג ולקלס ולעתים רחוקות גם לטינה קלה (במיוחד כשבתשובה לשאלה "מה?" היא אומרת בדיוק את אותו הדבר בבדיוק אותו הטון ומצפה לתוצאה שונה בהבנת הממוען).
אממה... אצלנו המתסלבט גם נוטה לשלם על-כך מחיר, כלומר אם המסתלבט הוא אני. מסתבר שזה רק היה עניין של זמן.
דמיינו לעצמכם את הסצנה הבאה:
דקאדנס, חושך, משחק של חום-גוף ורוח מאווררים.
אנחנו ברחבת המשחקים.
זאלו אזק את יד שמאל שלי ליד ימין של לוטוס והעמיס את שתינו על שני צדדיו של שולחן משחקים כלשהו שאין לי מושג מה שמו בעגה המקצועית.
שתינו עומדות על ארבע עם ישבן מורם בהמתנה לקבל מנחת זרועו החטובה של זאלו.
ואז זאלו מתקרב אלי עם מבט לוהט בעיניו ואומר לי שהוא עומד להצליף בלוטוס ואני צריכה לספור כל הצלפה, אבל כדאי שאספור בקול רם כי אם אני אפספס את הספירה או אם הוא לא ישמע אותי - הוא מצליף בה שוב מההתחלה.
-בשלב הזה אני עדיין לא מבינה שהסתבכתי כמובן (אני קצת איטית כשמעורב בזה סקס או סשן)-
בתור הסאבית הנאמנה וחסרת הסאדיזם שהיא אני, אני מכחכחת בגרון ודואגת להגות כל מספר ומספר בקול רם מעל שאון המוזיקה.
לחוצה לא לפספס אפילו הצלפה אחת אני מסובבת את הראש בתנוחה קצת בלתי-אפשרית כדי לראות מזווית העין את ההצלפות שמא אפספס אחת (טוב וגם כי זה היה מופע יפה).
לוטוס רוב הזמן סופגת את המהלומות בהנאה ברורה עד שהיא מתחילה קצת להתנועע באי-נוחות ולהזיז את יד ימין שלי יחד איתה,
אני כמובן לא מוותרת ומאזנת בקושי את המשקל תוך הקפדה על ספירה מושלמת!
ואז מגיע תורי.
בהצלפות הראשונות אני מנסה לא לצעוק כדי שלוטוס תישמע מעבר למוזיקה, די מהר אני נשברת ומתבכיינת אבל זה כבר לא באמת משנה-
כי את לוטוס אי אפשר באמת לשמוע, עם בכי ובלי, עם מוזיקה ובלי - את המלמול החרישי שהאישה ספרה בו גם בדממה זאלו לא היה מבין.
ואז אני קולטת לראשונה שהסתבכתי. פאק.
בשלב מסויים, בערך בהצלפה השלישית שלא נספרה כמו שצריך, אני תוהה אם הסאדיסטית שלי עושה את זה בכוונה - מאין סישון ביי פרוקסי שכזה.
ואז לוטוס מתחילה להתבדח עם זאלו תוך כדי - במקום לספור! WTF אישה???
זה לא הוגן! צווחתי בבכי לא ברור. אבל זה היה מאוחר מידי, לוטוס ספרה 8 הצלפות בעוד שזאלו ספר בערך 12 ואני ספרתי 1000.
צ' צ' צ'
צריך להתחיל מחדש.
לפחות יצאתי מהמסיבה כשהשמיעה שלי בסדר, הטוסיק קצת פחות.
מוסר ההשכל חברים - כל כלבה ביג'י יומה.
לא שאני מתכוונת להפסיק להסתלבט על הממלמלת שלי, או לשלם את המחיר על זה 3>
