אותגרתי ע"י Miss Hide ההורסת וע"י לוטוס אהובתי.
[הערת המערכת: האתגר התקבל אחרי השעות שבהן יש לי יכולת קוגניטיבית כלשהי ולכן הכתיבה נדחתה להיום. אז לכל המלינים, אהמ אהמ Chucha, מקווה שזה עונה על הדרישות]
לפניכם ילדים ישנם שלושה סיפורים, התוכלו לגלות מהם שני סיפורי השקר ומהו סיפור האמת?
1. אי שם בשלהי שנות התשעים חגגתי בת-מצווה וכמיטב המסורת טסתי לפריז. הפעם הראשונה ביורו-דיסני הייתה חלום שהתגשם וכשעליתי לראש המגדל של היפיפייה הנרדמת גיליתי עולם מופלא. האמת שהמתקן לא היה אטרקטיבי במיוחד, הוא בעיקר היה קומה עגולה שקירותיה מעוטרים בעיצוב של ויטראז'ים מהאגדה ובמרכזה מיצג של הספר עם ציורים. אבל בעיני זה היה ממש כמו להיכנס לסיפור, ולא הזיק שהמקום היה שומם (לא אטרקטיבי כבר אמרתי?). בו-ברגע הבטחתי לעצמי שיום אחד אסע לשם עם בן הזוג שלי (טוב איך יכולתי לצפות שאהיה חלק מטריאד?), שנעלה יד ביד לראש המגדל הרומנטי ושם בקומה העליונה הוא ידפוק אותי חזק חזק נגד המעקה שמקיף את המקום. כמובן שעם השנים די ירדתי מהרעיון הזה והבנתי כמה זה יכול להיות מביך, אני הרי לא אקסהיביציוניסטית כידוע. אבל באחת הפגישות הראשונות שלנו עשיתי את הטעות וסיפרתי על הפנטזיה הזו לזאלו וללוטוס. ואז הגיע היום וטסנו סוף סוף לפריז.
הטיול ביורו-דיסני היה אפילו יותר חלומי מהקודם ובמשך יום שלם הרצתי אותם מקצה הפארק לקצהו השני. לקראת הערב, קהל המבקרים החל להתרכז באזור שבו יתקיים המצעד של סוף היום. אז להפתעתי לוטוס אחזה בידי והחל להוליך אותי במרץ לכיוון המגדל וזאלו הולך לפנינו. לקח לי קצת יותר זמן להבין מה הם מתכננים משהייתי רוצה להודות. אבל ברגע שהבנתי הלב שלי התחיל לפעום בעוצמות והסומק עלה ללחיים. התחלתי לשאול אם הם בטוחים ושאין בכלל כמעט זמן (במהלך המצעד סוגרים את המגדל כי הוא משמש להקרנה). כמובן שלא נעניתי.
וכך הורדתי פנטזיה מהרשימה שלי... וזה לגמרי הפך לטיול יורו-דיסני המועדף עלי מבין השניים ;)
2. בתחילת דרכי בכלוב לא ידעתי מה באמת אני מחפשת כאן. כנשלטות רבות הוצפתי בהודעות ורוב הפניות יצרו בעיקר רושם של ספאם-שולטים. אבל למזלו של שולט אחד הגיע יום כיפור והיה לי משעמם אז זרמתי איתו. במהלך השבוע לאחר מכן הוא ניסה לתת לי כמה משימות ובהיותי בראט כבר אז - הוא לא ממש קיבל שכר לעמלו (למשל - משימת ציירי כוכב על אזור בגוף וצלמי לי זכתה לתמונה של כתף ימין הענוגה שלי). האמת שלא ברור לי עד היום למה הוא המשיך לנסות כי הוא לא ממש זכה ממני לשיתוף פעולה. לאחר התכתבויות משך תקופה סיפרתי לו שאני נוסעת לירושלים לשיעור שחייה והוא הציע להסיע אותי טרמפ חזרה כי הוא במקרה באזור. מסיבה לא ברורה הסכמתי (ואח"כ כמובן שהלחצתי את עצמי ודאגתי לספר למלא חברים איפה אהיה ומה המספר שלו וכו'), הוא אסף אותי, הנסיעה עברה בנעימים, כשהוא עצר ליד הרכב שלי התחרמנו קלות והלכתי לדרכי.
יום למחרת הלכתי להתאמן על השחייה (כי באמת שהייתי די גרועה בזה) וכשיצאתי מאושרת ורטובה גיליתי ממנו רצף הזוי של הודעות. הוא שאל אותי מה אני עושה בסופ"ש ואז התעצבן שלא עניתי מספיק מהר (מוכר לכן בנות?). כשהסברתי לו ששחיתי אז הוא לכאורה נרגע ואמר שכעונש אני צריכה לישון על הרצפה הלילה (כן, בטח). אחרי זה שאל מה התכניות שלי ואני די נפנפתי אותו ולא הסכמתי להגיד שאני פנויה/לא פנויה בלי שיסביר לי למה הוא שואל. זה השלב שהוא ממש כעס וכעונש (האם תוכלו לנחש?) - הוא אמר לי שאני *לא* אשן על הרצפה אלא על המיטה שלי. כי לא מגיע לי לישון על הרצפה! מיותר לציין שעם זה לא התווכחתי.
לא זוכרת איך ומתי זרקתי אותו אבל זה היה ממש מהר, בואו נגיד שלא יצא לנו לברוח ביחד לסופ"ש ושעד היום נותרתי סקרנית. מה חבל.
3. לפני מלא מלא שנים הכרתי את זאלו ולוטוס. לא עברו שבועיים וקפצתי לידיהם המסשנות והאוהבות. מאותה נקודה נכנסנו לחודשיים של שכרון חושים, סשנים וזיונים ללא הפסקה ועד היום הכל מרגיש כמו טשטוש נפלא ומחרמן שלא אצליח לשחזר לפרטים גם אם ממש אנסה.
באותה תקופה הגוף שלי עוד היה מספיק נחמד כדי לשמור את הסימנים הכחולים-סגולים לטווח של כמה ימים. באותה תקופה גם עוד גרתי אצל ההורים שלי.
לצערי אין יצור יותר חטטן ומתערב מאמא שלי ומי שגר תחת קורת הגג שלה לא יכול להסתיר ממנה דבר. כמתבקש, באיזשהו שלב היא נכנסה אלי לחדר בזמן שלא הייתי לבושה (מבלי לדפוק) וזכתה להצגה של שטפי דם שהשאיר הקיין על אזור הישבן והירכיים שלי. למזלי אני הייתי סיפור הקאבר המושלם לעצמי ואמרתי לה שנפלתי במדרגות. היא קיבלה את זה ללא היסוס (כן, זה עד כמה אני קלאמזי) אבל עמדה על-כך שנלך למיון כי אין לדעת אם יש נקע או שקרכלשהו (ציינתי שהיא גם היפוכונדרית?).
חיש-קל מצאתי את עצמי בדרך למיון, לצערי גם הוא היה קרוב לבית הוריי אז לא היה לי הרבה זמן לחשוב מה אני אגיד להם. היה לי ברור שהם לא באמת יקנו את סיפור הכיסוי המתוחכם שלי וגם שאמא שלי לא תיתן לי פרטיות בזמן שאני מדברת עם הרופאים.
אחרי ארבע (!) שעות של המתנה (מינוס לקיחת מדדים) נכנסנו לרופא התורן, איכשהו הצלחתי לשכנע את אמא שלי לחכות בצד השני של הפרגוד בזמן שהוא בדק אותי.
הורדתי את המכנסיים ועצרתי את הנשימה (בעודי מתחילה להסמיק ולהזיע). להפתעתי הרופא חייך אליי חיוך רחב ובעיניו ניצוץ משועשע. הוא זיהה את הסימנים! חייכתי אליו בחזרה והגיתי ללא קול שאני לא רוצה שהיא תדע בעודי מנפנפת אצבע עצבנית לכיוון הפרגוד. הרופא החמוד הנהן בהבנה ואז החל למשש אותי כי בכל זאת צריך לבדוק לשם הכסת"ח כנראה.
לבסוף הוא אמר שהוא לא רואה נזק חוץ משטפי הדם ושזה יעבור תוך שבוע בתנאי שאני לא אפול מהמדרגות עוד פעם. צחקנו שלושתנו מהבדיחה, חלקנו מבינים אותה יותר וחלקנו פחות, ויצאנו חזרה הביתה, רגועות שהכל בסדר.
זהו, בהצלחה לכל המשתתפים.
אני מאתגרת את כחש ואת Green eyed girl
should they choose to accept it :)
