ברוח ההשראה שנפלה עלי בזמן האחרון- עוד סיפור:
אמצע שבוע, בוקר. בוקר חורפי זה לא אבל גם לא חם.
אני ביום חופשי מהלימודים והיא עובדת רק בערב.
היא ביקשה עזרה במחשב הנייד שלה אז החלטנו להיפגש לארוחת בוקר ישראלית בבית קפה, כי לא נפגשנו מזמן, ועל הדרך אציץ לה במחשב ואראה אם יודע מה הבעיה.
מה לעשות שששמתי באייפון שעון מעורר והטענתי אותו בלילה ובסוף הסתבר שהמגע של המטען היה רופף?! כן כן.. אז לא התעוררתי בזמן.
מתקשר אליה ושואל אותה אם בא לה לקפוץ אלי לפני כן כי חבל שתחכה שם סתם, היא הסכימה.
עד שהיא הגיעה הספקתי להתקלח, להתארגן ולהתלבש.
אני לא זוכר כבר מה היו ההמשפטים הראשונים שהוצאנו מהפה, אבל המשפט המפתיעה ביותר הגיעה ממנה במהרה: "אתה זוכר את הסשן האחרון שלנו?"
אני תוהה לעצמי בשאלה רטורית- אם אני זוכר?! . "ברור שאני זוכר", אני עונה לה.
ואז היא אומרת : "אני רוצה שידור חוזר".
מסתכל עליה ב2 שניות של הלם משולב מבוכה ואומר לה עם חיוך: "בשמחה".
ווידאתי שאנחנו זוכרים שנינו את מילת הביטחון, ונכנסו למוד של המצב, אמרתי לה: "אנחנו נעשה שידור חוזר משופר, אבל קודם נלך לבית קפה כמו שתיכננו אני ממש רעב".
"אוקיי" היא השיבה.
באים לצאת... ואז אני אומר לה: "אהה כן שכחתי, אני רוצה שלפני שניצא תכניסי לעצמך את הביצת רטט החדשה הזאת", ומוסיף ואומר: "אל תדאגי השלט ששולט בזרמים שלה אצלי, ויישאר אצלי עד שנחזור".
**מומלץ לראות גם את הבלוג (הכתוב) הקודם :-)
