יש ימים כאלה.
אני חסרת סבלנות, over קורקטית.. כמו שגיסתי לשעבר הייתה אומרת:
קראחצ'.
.
יש ימים כאלה שהייתי רוצה להקבר מתחת לפוך, לתת לזמן לעשות את שלו ולצוף.
ודווקא הימים הללו, עם הכאב הבלתי פוסק, פיזיולוגי, מנטלי, תמהיל מלוכלך... דווקא אלו מרימים הכי גבוה.
אז פרסמתי קול קורא, הבהרתי שאין לי יותר מידיי אנרגיות והגיע הצעצוע על הקורקינט הלבן. הוא הגיע עם מתנה קטנה וחמודה, סט כלי ניקוי, ארסנל שיטות ריצוי, מוסר עבודה גבוה וחיוך כובש.
בדרכ אני לא מרשה להסתכל לי בעיניים. אם לא דרשתי בצורה ברורה_ תפקידך להיות שטיח, פרצוף מודבק לרצפה, הכי נמוך שאפשר..
תבצע את מה שנדרש ממך ותחזור לתנוחה הראויה לך.
.
עם שולי היה לי קשה.. רציתי לחוות עוד מהניצוץ. עוד מהמתיקות שזולגת מחיוכו. עוד ממי שהוא.
הבית נחמד, לא מצוחצח כמו שאני אוהבת.. אבל נחמד.
יש ימים כאלה
.
עכשיו הגיע הזמן לקום ולחזור לאינטנסיביות.
חבל שהזמן טס ככ מהר.
קצת לפני שסגרתי את הדלת אחריו הוא ביקש רשות. הכשכוש בזנב זיכה אותו לחלוטין.
הוא פרס בפניי איך הצטיירתי לו בבלוג ובפרופיל. הוא הסביר מה הנקודות שהדהדו בפגישה בינינו. הוא היה מדוייק להחריד.
אני חושבת שיותר מניקוי הבית הוא הגיע כדי לנקות לי את ההרגשה.
חן חן קטני.
כן ירבו❤