ליידי קטנה ומתוקה שנמסה מפרחים וליטופים.
שונאת להרגיש את הצורך להכלה וכרבול.
לא מתחברת לעדינה והרכה שבי .. לא .. אבל כל כךךךך כן.
אוהבת את המתקתקות שיוצאת ממני כשאתה מחמיא לי. אוהבת שאתה מלטף בעדינות ומזגזג בין תשוקה להתמכרות. אוהבת שאתה מכיל אותי. כל כךךךךך אוהבת להכל אותך. מכורה לכרבולים איתך. להתגפפות, למשחקיות. לרכות.
אוהבת כל כך כל רגע איתך. אוהבת את עצמי ברגעים איתך. מסרבת לומר מעבר. אבל אתה הרי יודע את המעבר.. אם אגיד ואם לא.
הייתי כל כך סקפטית לפניי הפעם הראשונה. גמרתי אומר עם עצמי שאחדור אליך שוב ושוב ושוב הרבה לפני שאאפשר שאתה תחדור.
עדיין מחייכת מהזכרון המתוק. "שלמות אולי קצת אצבעות קודם?" זה היה כזה חמוד. כזה תמים. מצד שני ככ מאפשר וטבעי ונינוח. לא אנסתי אותך, גם זה יגיע. לא אנסתי כי זה היה ככ רך ויפה. כבשתי. חדרתי והבהרתי. אתה שלי קטני.
אתה גבר גבר לכל עניין ודבר, זה מה שכ"כ יפה לגבייך. בדיוק בגלל שינויי הקיצון האלו, המעברים החדים שלי. לשניה אתה אביר גיבור על סוס לבן, שניה אחרת הזנזונת המטונפת שלי שלא יודעת שובע, רגע אחריי עקרת הבית המתוקה שדואגת שיהיה נקי ונעים ואז ילדון בית ספר שסופג כל מה שבא לעברו.
אהבתי שהסתכלת לי בעיניים כשמצצת לי את הזין היפה שלי. אהבתי כשזגזגת בין הזין לכוס לזין לכוס ולא שבעת משניהם. פחות אהבתי שהלכת. לא גמרתי מספיק.
אתה חושב שמתישהו אני אשבע?
....מקווה שלא.