גן עדן, כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם אותו.
לקחתי את החברה הכי טובה שלי שבאה לביקור ל"סאונה".
הכנתי אותה מראש שתביא בגד ים.
רגע לפני שיצאנו לדרך, אמרתי לה שיש את אזור העירום. היא חייכה במבוכה, וראיתי עליה שהיא מבולבלת וחושבת שאני צוחקת איתה. היא ענתה "אל תאתגרי אותי", אבל התכוונה לזה בשיא הרצינות, מתוך חוסר רצון וחוסר אמונה שמה שאני אומרת עומד להתממש בעוד שעות ספורות.
עמדנו מול המראה במלתחות. כבר ראינו אחת את השנייה ערומות בצבא. אני מסתכלת על עצמי בחוסר שביעות רצון, בעיקר לאור העובדה שהרבה מדי לימודים ומעט מדי תזוזה מעולם לא הועילו למראה שלי. מילמלתי את זה גם בקול רם, כמו הפולניה הטובה שאני.
התחלנו במגלשות והכרחתי אותה לעלות כמעט לכולן (לצערי היא סירבה לעלות לתלולות, אבל ויתרתי לה בשלב מסוים כי ראיתי שהפגינה מאמץ).
משם המשכנו לבריכה אדירה. זו בריכה שמתחילה בתוך הקומפלקס העצום שמזכיר את שפיים, רק בנוי כמו חממה סגורה, ופי מיליון יותר טוב, בכל רמה שהיא, ככה שכל השוואה היא מגוחכת. הבריכה המשיכה עם מעבר החוצה, מלאה בפינות ג'קוזי ובריכות סגורות שנראות כמו לגונות. חברה שלי כבר היתה בטוחה שאנחנו בגן עדן. הבריכה היתה מחוממת ומהבילה, אדי מים שנראים כמו עשן מתאדים אל האוויר הקר שבחוץ, בערך 0 מעלות. אנחנו נסחפות בזרם שהפעילו בבריכה, לפעמים מתקשות להיאחז במשהו, לפעמים כמעט נתקלות בשאר השוחים, עד שהגענו לבר שבבריכה. גם הוא היה סגור במעין ברזנט, שומר על חום המבלים ועל אדי האלכוהול שהתערבבו עם המוזיקה המעולה שבמקום.
כשאמרתי לה שאותו דבר, רק יותר טוב מחכה בבריכה הבאה, היא אמרה שאנחנו חייבות לקנות משקה, והוסיפה "נצטרך את זה אח"כ". האמת, שלא הזדקקתי לדבר, כי כבר הייתי שם בעבר, אבל קוקטייל תמיד בא לי בטוב. המוזיקה התחלפה מהמוזיקה המקומית (שדווקא היתה לטעמי) למוזיקה שהיתה גם לטעמה (גם לי אין שום דבר נגד ג'סטין & ג'סטין).
לא אלאה אתכם בבריכת הגלים שאליה המשכנו. אבל גילינו שנשארה לנו חצי שעה וזירזתי אותנו לגולת הכותרת.
העברנו את ה"שעונים" שקיבלנו בכניסה לאזור ה"סאונות". מקום נטול ילדים ורעש, רק רוגע והמון גופות עוטות חלוקים. למראה הישבן העירום הראשון באזור המלתחות, זה היכה בה. לא המצאתי דבר.
השארנו את בגדי הים בתאים היעודיים והתהלכנו עוטות מגבות וכפכפים, עד שמצאתי לנו זוג כסאות נוח, להשאיר עליהם את המגבות. ירדנו במדרגות אל הבריכה. על בימה קטנה במרכז הופיעה להקה, במלבושים מלאים כמובן. צחקקנו והשתעשענו ברעיון שעליהם להשיל את בגדיהם, בדיוק כמו כל אחד אחר באזור.
לאחר כמה רגעי תדהמה, התגברה על עצמה ואמרה "מדהים כמה שזה עושה פלאים לתדמית גוף חיובית. בארץ זה לעולם לא יעבוד". צחקתי ושאלתי אותה למי היא מתכוונת לספר על החוויה, ותהינו יחד מי מחברינו המשותפים היה מוכן לבוא לכאן.
כל כך הרבה זמן שלא נהנינו כך יחד. טמפרטורת המים היתה מושלמת, חמה ונעימה. עשרות זוגות ערומים כביום היוולדם שוחים למולנו, שותים קוקטייל בבר שבבריכה, או סתם מתענגים על זרמי המים בפינות הג'קוזי, עסוקים זה בזו.
הבחנו באותו פתח כמו בבריכה הקודמת, המוביל אל המשך הבריכה שמחוץ למבנה. שחינו לשם, והמחזה היה מרהיב אף יותר. חושך מוחלט למעט פנים הבריכה המוארת באור מעומעם קמעה, מנורות הנראות כבלוני ענק צבעוניים בחוץ. אנשים מחזיקים כוסות בירה ושאר מיני אלכוהול, עומדים בעיקולי הבריכה, והיא ואני נסחפות לנו עם זרמי המים ותוהות היכן להיעצר.
מדי פעם הזרם בבריכה הוגבר, כך שכמעט ונתקלנו בשני גברים שעמדו עם כוסות בירה בסמוך לבר החיצוני, כשאחד מהם קרא לעברנו (בשפה שרק אני הבנתי) שהוא מקווה לראות אותנו שוב. כשזה כמעט קרה בסיבוב השני, החלטנו להיעצר לא רחוק משם, ולא רחוק מהג'קוזי, כדי לנוח קצת ולקשקש על כמה מדהים פה.
לא עברה יותר מדקה עד שבחור אחד הצטרף. אחרי שניסה לשוחח איתנו, וגילה שרק אני מסוגלת לענות לו ושיהיה עליו לדבר באנגלית, התייאש ועזב כהרף עין. לא עברה יותר מחצי דקה, ואחר שהחזיק בידו כוס בירה ריקה, הצטרף במקומו.
כישורי האנגלית של הנ"ל היו מרשימים, אפילו לא רק ביחס למקומיים. מרשים לא פחות היה המראה, אפילו שלא העזתי לבחון אותו באמת (אבל נימול הוא לא היה...). מבט חטוף גילה חזה חלק, שרירי במידה, ישבן מוצק ותווי פנים מסותתים. בחור נאה לכל הדעות.
השיחה היתה עירנית, ועשה רושם שהוא באמת מתעניין במה שיש לנו לספר (תמיד אמרו לי שאני תמימה, שהרשיתי לעצמי לחשוב שגבר ניגש לשוחח איתי רק לצורך החלפת רעיונות והעשרה כללית). במקרה הזה הייתי בטוחה למען האמת שהוא שם לא בשבילי בכלל, אלא בשביל חברתי, שלא נראית מקומית. תמיד קיבלתי את התחושה שהמקומיים כאן אוהבים זרות, במיוחד כאלה שצבע עורן כהה משל מרבית האוכלוסיה.
נושאי השיחה נעו בין מקום המגורים, התעסוקה, הצבא לבין מקומות נופש וחופשות מתוכננות, כאשר הבחור בעיקר שאל את השאלות. בשלב מסוים הסתקרנתי לדעת במה הוא עוסק. "עו"ד לעבירות מס", השיב. האמת, שהיה לי עניין בעצה ממנו בנושא אישי, אבל על רגל אחת כל מה שהסכים לייעץ הוא שאשלם את המס, תמיד. לא ציפיתי לתשובה אחרת, והנחתי לנו להמשיך הלאה.
אלא שכל אותו הזמן, מצאתי את עצמי נדחקת עוד ועוד לפינה שבינו, לבין קיר הבריכה המונמך שעליו ישבה חברתי, מכוסה עד לצווארה כמעט במים.
בהתחלה הייתי משוכנעת שזו טעות. שנינו נשענו על אותו קיר בריכה, ומדי פעם ירכו נגעה קלות בירכי. זזתי מעט לכיוון חברתי.
הוא היה איש שיחה נעים מאוד, ונראה היה שהוא איש העולם הגדול. מדי פעם היה נמתח בין קיר הבריכה למשנהו, כך שיכולנו להבחין באורכו המלא, אף שהתאמצתי תמיד להישיר מבט. באופן כללי, תמיד האמנתי שלא נעים לבחון אנשים מכף רגל ועד ראש. כך אני נוהגת גם היום, גם בעוברי אורח אקראיים ברחוב. לפעמים אני מסיטה מבט. לא פעם קרה כך שפיספסתי אנשים, שחשבו שאני מתעלמת מהם, אף שלא ראיתי אותם כלל.
בשלב מסוים הרגיש לי שהוא חש בנוח לעמוד קרוב יותר אלי, ואיכשהו קרה שהרגשתי שהירך שלו נמצאת מתחת לישבני. נדחקתי עוד יותר לכיוון חברתי, הפעם כמעט שאני עומדת על רגל אחת בבריכה, כשרגל ימין שלי על רגל שמאל, מנסה לתפוס כמה שפחות מקום. לא היה לי יותר לאן לזוז בכיוון הזה.
פעם אחרת הרגשתי יד נוגעת בכתפי הרחוקה ממנו, והייתי בטוחה שזה מגע מקרי של מישהו שעמד בצד השני של הלגונה, עם בת זוגו. כשזזתי באי נוחות למגע היד, ביקש הבחור שעמד איתנו סליחה, ואיכשהו עדיין שכנעתי את עצמי שזה היה לגמרי בטעות, והוא בכלל שם בשבילה.
מיליון פעם בערך רציתי שנלך, כבר מזמן עבר הזמן עליו שילמנו בכניסה, והיה ברור לי שיהיה חיוב נוסף. לא היה אכפת לי כשכל פעם המשיך את השיחה ושכנע אותנו להישאר, כי עשה רושם שחברתי ווז האבינג דה טיים אוף הר לייף.
אבל אחרי כמה נגיעות חוזרות ונשנות פה ושם, ואחרי שחברתי זזה ממקום מושבה כדי לטבול את כל גופה בבריכה ואני מיהרתי לתפוס את מקומה ולהישען על המקום עליו ישבה, וההבחנה כי ירך זרה מנסה למצוא את דרכה בין ירכיי, ויד זרה מטיילת לי על הגב (בכישרון רב יש לאמר, שהצליח להסתיר את העובדה הזו בדיוק בזווית נכונה מהמקום בו עמדה חברתי), הבנתי שדבר מזה לא היה מקרי. לא תמיד אני מהירת קליטה וחדה, אני מודה.
הבנתי שאנחנו צריכות לצאת משם כמה שיותר מהר. ולא ידעתי איך לומר לה. עשה רושם שהיא לא מבחינה בכלום בעודה משוחחת איתו, ואילו אני לא יכולתי להוציא משפט מפי כמעט. בהתחשב בזה שלפני כמה רגעים הבחור הודה כי הוא פיספס את מה שאמרה, כי החליפה נושא, והוא הרי בחור, ולא מסוגל להתרכז בשני דברים בו זמנית, תהיתי כיצד הוא מסוגל להמשיך לדבר איתה, ולהסתכל עמוק אל תוך עיני ולחייך תוך כדי שהוא ממשיך לנסות לטייל עם ידו על גבי וישבני. נעצתי בו מבט לכמה שניות כדי להיות בטוחה שזה קורה, ולא ראיתי טיפת מבוכה בעיניו, אף לא שמץ. עשה רושם שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
הצלחתי להשתחרר ועמדתי על כך שנלך. הוא עשה פרצוף עצוב, ושיכנע את חברתי שלא נפסיד דבר אם נלך בעוד חמש דקות, וגרם לה למשוך את ידי לג'קוזי. כך הובלתי לג'קוזי, ידו וידה מושכות בכל אחת מידיי.
מבחינתו היתה זו שעת כושר, אבל אני רק ניסיתי להסביר לו, לפני שיהיה מאוחר מדי, שזה לא הולך לקרות. כשהתקרבתי כדי להסביר לו בשקט, הבחינה חברתי סוף סוף באותות המצוקה והציעה את ידה. הספקתי בדיוק לסיים את דבריי והוא הספיק לנסות לשכנע אותי שפשוט אהנה, ותפסתי אותה כדי להתרחק משם.
הרגשתי יד זרה אוחזת בי, איני זוכרת כבר באיזה אזור בגוף. ושמעתי קול זר ורך, מהול באכזבה, אומר "רק שתדעי שאת ממש חמודה".
ובזמן שאנחנו מתרחקות משם, אני רק חושבת לעצמי "מטומטמת". איך דברים כאלה קורים רק לך.
בזמן אחר, בסיטואציה אחרת...
לפעמים החיים שלי הזויים מדי כדי להאמין שהדברים קורים במציאות.
ואולי באמת הזיתי הכל?
השעה היתה כבר כמעט חצות.
למותר לציין שעל ה"סאונה" ויתרנו...
