מה שיכול לגרום לעיני להתמלא לחלוחית בן רגע, הם שירי ארץ ישראל הישנה (יש שיגידו "שירי סוכנות").
אפילו שהוריי אינם "צברים" (וגם לא עולי ברה"מ למי שתוהה), נולדתי וגדלתי בארץ, ואין מה שמרגש אותי יותר מלשמוע שיר של אילן ואילנית או רוחמה רז.
זה מחזיר אותי לילדות היפה שהיתה לי, שגם אם לא היתה עשירה בחומר, היתה עשירה באהבת המולדת. על איך חלמתי תמיד להיות בקהל הילדים של הופה היי.
לשירים ששמעתי בגן, לאלו שבקעו מהרדיו בצהריי שישי, כשאמי היתה מקריאה סיפור ואבי לא שרד יותר מ-10 דקות עד שנרדם.
באחת היחידות ששירתי בזמנו, יצא לי במספר הזדמנויות לנהוג ברכב מפקדת היחידה. למצוא את האוסף של יהורם גאון בהחלט שידרג את הנסיעה.
גם יצא במקרה שידיד טוב שלי הזמין אותי ב-2014 למופע של חווה אלברשטיין (אחותו קיבלה כרטיסים). בלי להתכוון בכלל, זו אחת המתנות היפות שקיבלתי בחיי.
אין לי ספק, שאת כל הטוב הזה, אני אעביר הלאה.
