לפני 10 שנים. 19 במאי 2014 בשעה 16:48
האדון שלי הוא קפטן על סיפונה של יאכטה. עוד מעט אתה תצא לכבוש את נתיבי השייט בין האיים ביוון ואני בחרתי להשאר פה. אתה אוהב את האתגר שבשליטה בים את האתגר שבשליטה על אנשים, אלה ששטים איתך, אלה שסומכים עליך ובחרו לעשות את זה יחד אתך.
אבל אני בחרתי להישאר פה.
רציתי בכלל לספר לך כמה הערצה אתה מעורר בי לפעמים.
לפעמים אני מרגישה שאני מלאה בהערצה כלפיך, מתפעלת מהשלווה שלך דווקא כשאני סוערת מבפנים, מתפעלת מהחכמה שלך כשאתה מסביר דברים, מתפעלת מהכוח שלך לשנות ולתקן, מתפעלת מאופן דיבורך הבטוח, מתפעלת ממך מכל דבר שאתה אומר או עושה.
לפעמים כשאני כועסת או נעלבת או סתם עצבנית אז פתאום כל ההערצה נעלמת, יש טעם מר של אנרגיה רעה וזה עצוב , כי להעריץ אותך זה כל כל כייף, כל כך נחמד , להסתכל עליך מלמטה למעלה ולחשוב שאני שלך.