לונה בכלוב הגדול

בעודי צועדת לחניה

יוצאת מוקדם הביתה

לחבק ילדה עם חום ולשחרר את הסבתא, 
נתתי דעתי לעובדה שאני לועסת מסטיק
כאילו בתשוקה כזאת
לועסת ולועסת מכל הלב
והלסת.
חשבתי על זה שפתאום יש לי תמיד מסטיקים בתיק, בארון בעבודה ובאוטו
ואני לא מבינה מתי זה קרה שנהיתי כזאת
לועסת סדרתית.
זה ממש חדש, אולי חודשיים,
בערך כמו הזמן שאני מכירה את הכלב החדש שלי, שגם עשה לי חשק לחזור לכאן. וחזרתי. 
וכשאנחנו נפגשים
והמסטיק כבר איבד את הטעם
אחרי שלעסתי לו את הצורה בדרך לפגישה
כמה אני אוהבת לסמן לו עם הראש
כשהמסטיק הלעוס בין שיניי
והוא מושיט יד פתוחה
ואני יורקת את הכדור לתוך ידו
והוא נפטר ממנו עבורי.